כן, מרדכי'לה חלום לא חלם. לא כבוד וגבורה ראה בו, אלא ראה את עצמו מקים ישוב בערבות הנגב - בעסלוג'. הוא ראה את עצמו עומד בין קומץ בתים קטנים עטור עצים, ומשקיף אל ים החול הזהוב הנפגש אי שם הרחק עם תכלת הרקיע. הנו עומד כשידיו על ברכיו ואומר: חברה, זוהי עסלוג' שלנו, מה דעתכם, הה?!
מרדכי'לה התלבט בלבטים רבים בהיותו בתוכנו, קשתה עליו ההדרכה ביודעו כי חבריו משתתפים בקרבות.
השתדל בכל כוחו לחנך את הנוער לקראת ההגשמה והחיים השיתופיים. תמיד השתדל לחבב עלינו דרך חיים זו. הוא תאר לנו לא רק את הטוב שבחיים אלה, אלא אף את הקשה שבהם. כמה נהנה כשאנו חניכיו דברנו על ההתישבות, ראה בכך גמול לעבודתו.
מרדכי'לה הוציאנו מתוך סבך של מריבות וסכסוכים והעלה את רמת קבוצתו-קבוצתנו.
הכל עשה בשמחה כשפיו לא פסק משיר, ולא רק בשמחה כי א גם בענוה כדבר המובן מאליו.
מרדכי'לה היה "צבר" כיתר הצברים, לבשו בפשטות ומדבר בלי מליצות ולהטי נימוסים אלא בלבביות ובחברתיות המיוחדת להם.
מרדכי'לה איננו אתנו, אך נפשו האצילה שוכנת בתוכנו, והיא, ועוד נשמות טהורות כמותה מראות את הנתיב בו נלך. הדרך קשה ורבת מכשולים אך בה נצעד אל ההגשמה.
קב' אבוקה
צילה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח