טוראי בנימין מזרחי ז"ל

בתחילת מלחמת העצמאות היו גדודי חטיבת גבעתי עסוקים בגיוס ואימון מתגייסים חדשים בנוסף לתפקידם בביטחון השוטף. גדוד 52 בפיקודו של יעקב פרי (פרולוב) הקים בסיס אימונים במושבה גן יבנה. בראשית ינואר 1948 נשלחה לשם מחלקת מגויסים מראשון לציון לצורך אימונים.
ב-9 בינואר 1948 יצאו מגן יבנה שתי כיתות שמנו 25 חיילים, לסיור בשטח ממערב לכביש ולמסילת הרכבת. החיילים היו מגויסים צעירים ללא כל ניסיון צבאי. מפקדם החליט להסתפק בשני אקדחים ושני רימונים בלבד כי חשש להשתמש ברובים שאינם ניתנים להצפנה ביום בעת חיפוש על ידי הבריטים.
בשטח היו ערבים מהשבט ערב סוכריר שבאו מהכפר אבו סווירה אשר שכן על גדות ואדי סוכריר (בעברית - נחל לכיש). הם עקבו אחרי החיילים וראו שאינם חמושים. שני ערבים חמושים ברובים פקדו עליהם להרים ידיים ומכיוון שהופתעו ולא הייתה להם ברירה הם נכנעו והובלו כשבויים לעבר אבו סווירה. בדרך הבחינו בערבי נוסף המזעיק את חבריו והחליטו לברוח. הם התפזרו לכל עבר. אותה שעה הופיעו פרשים מזוינים שרדפו אחריהם ופתחו עליהם באש. כמה מהבורחים הצליחו להגיע עד למסילת הרכבת אבל נאלצו להתעכב שם בגלל מעבר רכבת דווקא באותו רגע גורלי. שלושה מהם נשבו והובלו לאבו סווירה שם נרצחו באכזריות. מבין 25 החיילים הצליחו לחזור רק 14.
מיד התארגן כוח חיפוש אך הבריטים הקדימו ותפסו עמדות בשטח ומחשש להסתבכות איתם ניתנה הוראה לחזור לבסיס. למחרת, ב-10 בינואר 1948, הובאו לגן יבנה על ידי הצבא הבריטי גופותיהם של שמונה מהנעדרים וזמן מה לאחר מכן עוד שלוש גופות נוספות של השלושה שנשבו ליד מסילת הרכבת ונרצחו בתוך הכפר אבו סווירה. כל הגופות היו עירומות, מושחתות ומרוסקות איברים.
נפילת האחד עשר הכתה את חטיבת גבעתי בזעזוע עמוק. מפקד החטיבה שמעון אבידן הורה למפקד גדוד 52 להכין מיד פעולת תגמול בקנה מידה שלא הייתה עד אז במרחב הדרום. מטרת הפעולה הייתה הריסת הכפר אבו סווירה והריגת תושביו הגברים.
אבו סווירה נמצא שלושה ק"מ מקבוצת יבנה שם רוכז הכוח בגודל שתי פלוגות עם יחידת חבלנים וסבלים עמוסים בכמות גדולה של חומר נפץ.
ב-25 בינואר 1948 בשעה 02.00 יצא הכוח מקבוצת יבנה והתמקם מצפון לאבו סווירה. בשעה 03.15 פרצו לכפר תוך יריות וזריקת רימונים. להפתעתם לא נתקלו בכל תגובה. התברר שתושבי הכפר הוזהרו על ידי הבריטים על הפעולה ואלה נטשו את הכפר עם חשיכה ונסו לחולות שפת הים. הלוחמים פוצצו את רוב בתי הכפר. פעולה זו מופיעה בחלק מהמקורות כ"קרב סוכריר" למרות שקרב ממש לא היה בה.
על אדמות אבו סווירה הוקמו היישובים ניר גלים ובני דרום.