שבת, יום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בשעה 15;13 הגיחו מטוסים מצריים ממערב לתעלה וחצו את קו המוצבים לעבר סיני, כשהם מתקיפים יעדים אסטרטגיים של צה"ל; מפקדות, צמתים ועוד. במקביל, פתחה הארטילריה המצרית בהפגזה רבת-עוצמה על קו המעוזים. בחסות האש, החל כוח חי"ר מצרי חוצה את התעלה הסירות גומי ורפסודות. כוחות קומנדו מצריים הוטסו במסוקים לעבר יעדים אסטרטגיים בסיני. בערבו של אותו יום, עשר שעות לאחר התחלת הקרבות היו בגדה המזרחית של תעלת סואץ 8000 חיילים מצרים, 500 טנקים מצריים ויחידות קדמיות של טילי נ"מ. המצרים הקימו בין 11 ל-15 גשרים על פני התעלה. מטוסי חיל האוויר של צה"ל התקיפו את הגשרים הללו ללא הרף והרסו תשעה מהם, אך המצרים תיקנו גשרים ובנו גשרים חדשים, בקצב מהיר. חיל התותחנים של צה"ל הופעל אף הוא כנגד הגשרים ואזורי הצליחה המצריים, אך מס' הקנים הישראליים היה קטן בהרבה מזה של המצרים. בשעות הראשונות של המלחמה לא הרתיעה האש המצרית את השריונאים שביקשו להגיע אל המעוזים ולחלץ את אנשיהם. שוב ושוב הצליחו טנקים להגיע אל המעוזים ופינו מהם פצועים והרוגים. אולם כל נסיון כזה עלה בטנקים פגועים ובשריונאים שנפגעו. ביום א' בערב לא נותרו בקו הקדמי בסיני אלא 90 טנקים ישראליים, שצוותיהם לא חדלו להלחם מן הרגע בו פרצה המלחמה. את הנטל העיקרי בלחימה בקומנדו המצרי נשאו צנחנים של צה"ל. נסיון ההתקדמות המצרי דרומה, לכיוון אופירה נבלם ונהדף. נסיונות פריצה נוספים של המצרים מאז צלחו את התעלה נהדפו לאחור באבידות כבדות. המצרים ניסו שוב את חיל-האויר שלהם באיזור אבו-רודס, אך לא עשו נסיונות נוספים לפגוע במקום. מאות אנשי קומנדו חוסלו או נישבו ע"י צה"ל בחצי האי סיני. רבים מהם במרחב שלמה. טור מצרי שניסה לפרוץ אל מעבר המיתלה, נבלם במרחק קטן מפתח המעבר האסטרטגי הזה. בקו האש, שם הלכו המצרים ותיגברו את כוחותיהם, נאלץ צה"ל לנהל מלחמת כתישה אשר דילדלה את שורות האוייב בשיעור מדהים, אך תבעה מחיר כבד גם מצה"ל. האספקה האמריקאית והשלמתה של הערכות הכוחות הסדירים והמילואים בחזית הדרום, איפשרו לצה"ל לעבור מבלימה להדיפה ולמיתקפת נגד.