לזכרו של ידיד!
איננו... מאיר איננו, מאיר שעד תקופה קצרה היה אתנו חלק בלתי נפרד ממחלקתנו, והנה לפתע נקטף בדמי חייו המאושרים בהיותו רק בן עשרים שנה.
עדיין איננו מאמינים, לא מצליחים לעקל זאת. לנגד עינינו ניצבת דמותו העליזה, הגברית, היפה ובעלת החיוך הניצחי. הרי חיוך וצחוק זה רק לפני ימים מספר היה מעלה לכל אחד מאתנו את מהורל ולפתע איננו עוד אתנו.
מאיר בעל הלב החם והטוב עם הרצון החזק לתת את הכל משלו לעם ולמדינה, התנדב בתום לב ליחידה הקרבית והמסוכנת ביותר, הלא היא יחידת חבלה מוצנחת. שם הלך מחיל לחיל, לא רק כחייל מעולה, אלא כחבר וידיד המוכן לעזור לכל אחד מחבריו ליחידה. כך החל לעלות בסולם הדרגות עד שהגיע אלינו לקורס קצינים, והנה בדיוק כארש כל קשיי הקורס מאחוריו, ודרגות הקצונה עומדות לעלות על כתפיו הרחבות והחסונות קרה האסון המחריד אשר לקח אותך מאיר מאיתנו.
תמיד תעמוד דמותו וזכרו לנגד עינינו.
מידידו האוהב לעולם.
חנוך ד.