זכור לי התאריך 17.11.1965 היום בו התגייסתי לצה"ל זהו יומי הראשון. אשר בו הפכתי לחלק מכלל גדול ששמו צה"ל. יותר אין אמא אוהבת ומטפלת, ואין בית חמים עם כל התפנוקים. לאט-לאט, התרגלתי לרעיון שעלי להלך עם מדים, לחיות בתוך קבוצות שעד עתה לא הייתי ביניהן, ולחיות בתוך משמעת.
יומיים אחרי גיוסי הוכנסתי לקצין מיון, זכורני ששאלני: "לאן אתה רוצה להתגייס?". עניתי לו במהירות, בלי לחשוב: "מתנדב לצנחנים".
שתי דקות לאחר מכן, ישבתי לבדי וחשבתי על הצעד הפזיז שעשיתי, בלי לחשוב. ניחמתי את עצמי: אם אקרע, אעמוד בזה ואמצא סיפוק בעצם היותי ביחידה מובחרת בצה"ל.
ימים וחודשים חלפו ביעף. נכנסנו לתוך התלם. האימונים היו בשיאם. הרבה חברים לאוהל "עפו" מהפלוגה, בגלל סיבות כושר או משעת או סיבות רפואיות. עצם היותנו טירונים חטפנו "זרגים" שבחלקם ייאשו את רוב החברה. היו לי רגעים שהגעתי לקצה הסבלנות שלי ורציתי לעזוב את כל ההצבא מאחורי ואת כל הטירטורים למיניהם. ברגע האחרון תמיד הייתי שולט על עצמי: תסבול עוד מעט, תגמור את הטירונות ואז- כל זה מאחריך.
הטירונות הסתיימה וכל "הזרגים" והדפיקות מאחרי כעת-רב"טים. הרב"ט מסמל תקופה חדשה, מעברי מחניך, מחייל פשוט, לחייל בעל רמה הן מקצועית (חבלה) והן עיונית.