יש אנשים שחייהם מבוססים על פחד מוות מהמוות עצמו.
הם מונעים מתוך דחף פנימי הנוצר מפרנויה בלתי מרוסנת מפני הסוף, סוף החיים.
לעיתים מגיע האינדיבידיום לידי קונפליקט, על פי רוב בשנותיו היותר מאוחרות, קרי: חמישים פלוס, אשא בבסיסו השאלה העצמית:
האם יש טעם לדרך חיים שכזו - פחד תמידי מהמוות המתקרב ובא ובכך ביטול כל שמחת החיים וחדוות החיים מושבתת כליל.
או שמא וכאן ההארה הגדולה -
לחיות חיים טובים יותר וחופשיים ללא איום תמידי וחסר הגיון לחלוטין לטעמי.