חציצות ומחיצות - ממנו והלאה!
עוד לפני שהכרתיו שמעתי עליו טובות. ספרו עליו, בטבריה ובסביבה, כעל צעיר מחונן, בעל רוח ללא חת, אמיץ לב- ובעל תכונות תורמיות אחרות.לא התפאלתיעל כך שלאחר זמן, בימים המכריעים של ערב המדינה, נודע בשערים כמשוחררטבריה, העיר העברית הראשונה לשלטון אזחי יהודי.
ואכן, באפריל 1948, עם התגיסותי לנפת כנרת, זכיתי להכירו. בביקורי התכופיםבטבריה פגישתיו לעיתים קרובות ובמסיבות שונות. תמיד היה ער ודרוך לפעולה, שיחו ושיגו היו עניני ביטחון בלבד. דבריו בישיבות, קצרים וקצובים, נאמרו לעניןובהגיון. אך עם זאת ניתן להכיר בסערת הרגשות המפעמות את לבן, שביטוילהן היתה בת שחוק לבבית ונבונה.
עם הקמת המדינה הוקם בעמק הירדן גדוד חי"ם, הרי הוא גדוד הירדן, שהפך במרוצת הזמן לגדוד 103 של חטיבת גולני. גדוד זה היה מורכב, ברובו, מאנשי המשקים של העמק, הגליל התחתון ואנשי טבריה. ואם כי היה שוסטי מפקד אחד הפלוגות של גדוד 12, כבר באותם הימים, הרי קשריו האישיים עם גדוד הירדן היו הדוקים ביותר. לא היה מאורע בגדוד, מסיבה או אירוע אזה שהוא, ששוסטי, לא השתתף בו. חבר היה לכולם, לחיילים ולבעלי הדרגות כאחד. הוא לא ידע מחיצות וחידות. התעניין לגופם של דברים- ולא לקליפתם החיצונית. הדברים היו קרוביםלליבו ושאלותיו והתענינותו לא היו מתוך סקרנות, אלא מתוך ענין ורצון לסייע לחבריו ולדבר אותו שרת באמונה.
גדוד בירדן עבר לבאר- יעקב, וחטיבת גולני אף היא הגיעה לג'וליס שוסטי ביקר לעיתים קרובות את גדודנו, ואף כאן גילה ערנות וענין בבעיות המיוחדות של גדוד זה, אם כי לא השתיך אליו, עבותות החיבה והקשר לאנשי טבריה חזקו מגינונים פורמליים. הוא התענין בכל המתרחש, שוחח עם החיילים והללו ראו בו אח ורע בעל תבונות חיים וכושר מנהיגות. ומנהיגותו לא פגעה בחברותו;להיפך- סמכותו עלתה בד בבד עם החברות.
שוסטי עלה במעלות הפיקוד. לגבינו היה זה תהליך טבעי. אכן ידעתנו, שצעירחינניוכשרוני זה נועד למשימותחשובות.
עם תום מלחמת השחרור, חזרנו לביתנו ודרכינו נפרדו. שוסטי המשיך לשרת