שאול בן יצחק גדל בפתח תקווה, החל ללמוד בבית הספר פיק"א ובהמשך גדל והתחנך בקיבוץ רמת יוחנן שליד קריית אתא. כנער עבד ולמד מסגרות אצל בעל מלאכה בפתח תקווה. אחותו חנה למדה אז בבית הספר ונזקקה לחלילית לחוג נגינה. ההורים לא יכלו לקנות חלילית ושאול הבטיח לקנות לה מהמשכורת הראשונה שיקבל, ואכן קיים את שהבטיח. שאול היה חבר בתנועת נוער "התנועה המאוחדת" שגם אני עשיתי בה את מיטב שנות נעוריי. אני זוכר אותו רוקד הורה בקן של התנועה המאוחדת עם הבנים והבנות, בהתלהבות עצומה, וכן ריקודי נוער אחרים שהיו נהוגים אז. הוא היה המסמר בחבורתו. בהגיעו לגיל גיוס, זמן קצר לאחר מלחמת סיני (1956), התגייס לחטיבת הצנחנים והיה גאה בכומתה האדומה ובכנפי הצניחה.
דרכינו הצטלבו שוב בצה"ל. אני התגייסתי לחיל השריון כשנה מאוחר יותר ומספר פעמים נפגשנו בנגב, בתרגילים משותפים של חי"ר ושריון. בצה"ל הכיר את עליזה ששירתה באותו גדוד ולאחר זמן נישאו, הקימו משפחה ונולדו להם שני הבנים דורון ורונן. בשנת 1967 נפטר אביו יצחק נגר, בן שישים במותו, ואבל כבד ירד על המשפחה. כחלק משירותו הצבאי השתתף שאול בפעולות שונות של הצנחנים מחוץ לגבולות הארץ. ב-22 בינואר 1970, פשט כוח צנחנים על האי המצרי שדואן, הנמצא מדרום לשארם א-שייח. שאול נמנה על הכוחות שהשתתפו בפעולה.
הפשיטה על האי שדואן נמשכה יותר משלושים שעות ובסיומה הוחזרו הכוחות הפושטים ארצה. בשבת, י"ז בשבט תש"ל (24 בינואר 1970) התפוצצה בנמל הצבאי באילת משאית עמוסה בתחמושת, שחזרה מהמבצע. כתוצאה מהפיצוץ נהרגו 21 בני אדם ובהם שאול בן יצחק. עוד עשרות נפצעו. שני ילדיו הקטנים שבקושי התחילו לטעום מהו אבא - התייתמו ועליזה התאלמנה. לימים נולד לאחותו אביבה בן שקראה לו שי, על שם שאול האח ויצחק אביה ולאחות התאומה שלה, שולה, נולדה בת, שירה, וגם היא נקראה על שם שאול האח ויצחק אביה.