סרן שאול נגר ז"ל

(יום שני, ח' בתשרי תרצ"ט, 3 באוקטובר 1938 - יום שבת, י"ז בשבט תש"ל, 24 בינואר 1970)

ארבעים וארבע שנים ניצבת כאן דוממת מצבת האבן הקרה על קברו של שאול בן דודי זכרו לברכה. קדמו להן 32 שנות חיים צעירים ותוססים. אתם הבנים, דורון ורונן, לא זכיתם כמעט לטעום אבא מהו, ואתם הנכדות והנכד לא טעמתם מהו סבא שאול.
כן, על הנייר הוא סבא, אבל אני רוצה לצייר אותו בדמיוני דווקא כאבא שגַדֵּל עם ילדיו וגם כסבא אמיתי החי איתנו כיום. כמי שהכירו בחייו אני יכול לדמיין אותו כאבא המגַדֵּל את ילדיו יחד עם רעייתו עליזה. הוא כמובן מחבק ומנשק את החמודים הגדלים והולכים, זוחל איתם על הרצפה בחיפוש אחרי כדור או איזה חלק של לגו, משתעשע איתם עם כדור על חוף הים, בונה להם בכישרון ידיו צעצועים מעץ, כפי שעשה אביו בשעתו, נוסע איתם לטיולים ברחבי הארץ, מכין להם סנדוויצ'ים לטיולים של בית הספר, כן, ולפעמים הוא גם כועס, וכי איזה אבא אינו כועס לפעמים; וכשהוא אומר לפעמים לא - אז החמודים מתגנבים לאימא וסוחטים ממנה כן. גם טיולי אופניים לא חסרו ואפילו מעשי קונדס רבים.
ואיך הוא כסבא פעיל וערני? הוא היה ודאי שיכור מרוב נחת, הסבא הזה. בשבתות היה מסיע עגלת תינוק ואפילו לומד מחדש להחליף חיתול ולהכין אוכל בבקבוק, שהרי תרגל זאת פעמים רבות עם דורון ורונן. ועוד לא דיברנו על הצילומים הרבים שהיה מצלם במצלמה החדשה שלו, שהיה מסביר על כישוריה לכל דורש. כמובן שהיה יוצא עם הנכדות והנכד לטיולים, הרי הכיר היטב את הארץ וטייל בה רבות עוד לפני שנולדו. כול הנכדות והנכד זכו לרכוב על גבו כשהתעייפו במסע, והוא כלל לא התאונן על כך. ואם תשאלו אם הוא אוהב פלפלים מהערבה - בוודאי ובוודאי שהוא אוהב, גם כשהם טריים ועסיסיים, גם ממולאים בגבינה לבנה וגם במרק פלפלים שסבתא עליזה מכינה.
ואיך סבא שאול עם סבתא עליזה? טוב, לא את הכול מגלים לנכדים, אבל מותר לספר שלאחרונה הם תכננו טיול משפחתי של כולם לחו"ל.
את כול זאת המצבה לא מספרת. מי היה צריך את המצבה?
יהי זכרו ברוך,
שאול

כ"ג בשבט תשע"ד
24 בינואר 2014