אלבום תמונות
יצחק הוא הבן החמישי למשפחת שאול וחנה. יצחק נולד בבגדד בשנת 1907. בצעירותו למד בבית הספר אליאנס בבגדאד שם רכש את שליטתו בשפה הצרפתית. ליצחק לא היה אישור עליה לארץ ולכן נאלץ לעלות בגניבה. הוא נתפס והוחזר לעיראק, אך בשנת 1934 הצליח לברוח לישראל, שם גר בצריף אצל דוד ומזל בפתח תקווה. יצחק היה מוכשר מאוד, בייחוד בנגרות, אולם לא עסק בכך באופן מקצועי. לחילופין, עבד בהתחלה עם שאר בני המשפחה במפעל מרצפיה ומאוחר יותר במפעל תנובה בצומת סגולה פ"ת, שם עסק בתפירת שקים. ליצחק הייתה גם יד של אמן. עוד כשגרו ברחוב פינסקר בפ"ת עיצב דגם יפהפה של חצר קטנה עם בית, גינה ובעלי חיים והדגם היה מוצב לראווה על מקרר הקרח שעמד בחדר. יצחק ידע ואהב לצייר על בדי משי בצבעים מיוחדים, ואכן צייר גם דמויות של ראשי הציונות וגם עיטר מפות שולחן וצעיפים בציוריו. "הרכב" האישי שלו היו אופניים שעליהם רכב לעבודה או שהיה מגיע לביקורים בצריף של מזל ודוד, מקפיד תמיד לחבוק את שרוולי המכנס הימני בקפיץ מתכת המיוחד לרוכבי אופניים, כדי "שלא ייתפסו" בשרשרת. יצחק היה בעל חוש הומור מיוחד והרבה לספר בדיחות ואנקדוטות.
שרה נולדה בשנת 1920 בחַלֶבּ שבסוריה. בגיל צעיר נאלצה לעזוב את בית הספר והועסקה בתפירה אצל סוחר יהודי בדמשק. שרה עלתה לארץ ברגל, בגיל 14, עם אימה ואחיה הצעיר יעקב, מדמשק דרך מארג' עיון. את הלילה הראשון בארץ עשתה בקיבוץ כפר גלעדי. יצחק ושרה הכירו והתחתנו בפתח תקווה. בהתחלה גרו ברחוב בר-כוכבא, שם נולד הילד הראשון שאול, עד שרכשו בית ברח' פינסקר שם נולדו שאר הילדים. בשנת 1950 עברו לשיכון חדש בשכונת פג'ה שבמזרח העיר, כיום קרית אלון, שם גרו עד יום מותם. בחצר ביתם שבשיכון זה הייתה נדנדה דמוית כורסת עץ עירונית, לשני מבוגרים, שהייתה הסמל המסחרי של שרה ויצחק. כל אורח שבא היה קודם כל מתרגע בנדנוד איטי על הנדנדה ואחר כך מתכבד במשקה צונן. אי אפשר היה לעזוב את ביתה של שרה ללא קפה שחור, לרוב עם הֵל, ולצידו איזו עוגה מאפה ידיה או ממתק.
בשנת 1970, בעת החזרה ממבצע צבאי באי שדואן שבמצרים, נהרג שאול, בנם הבכור של יצחק ושרה, שהיה קצין בדרגת סרן צנחנים.
יצחק נפטר בטרם עת, בשנת 1967, בן 60 במותו. שרה נפטרה שנים ארוכות אחריו, בשנת 2003 כשהיא בת 83, צלולה וחזקה עד יומה האחרון.
ליצחק ושרה ז"ל נולדו 4 ילדים, 7 נכדים ו-7 נינים.