זהו סיפורו האישי של סגן עמי איילון, שעל חלקו בפשיטה על האי גרין הוענק לו אות הגבורה:
"עם הפריצה זרקתי רימון לעמדת המכ"ם ויריתי לצד ימין אל חייל מצרי, שיצא מן המבנה. רצתי לעבר הגג, לאחר שהחלפתי מחסנית וטיפסתי על כתפיו של חיים שטרוקמן, מצידו המערבי של הקיר. הצצתי ומיד הנחתי רימון עשן שלא פעל. מעמדה על הגג נפתחה עלי אש ונסרטתי במצח מ'נתז'.זרקתי רימון הגנה לעבר העמדה וגם זה לא התפוצץ. זלי זרק רימון, שהתפוצץ בעמדה סמוכה מצד שמאל, ואני הסתערתי על העמדה וטיהרתי אותה משני ערבים שאיישו אותה. בינתיים, נפתחה עלי אש מהעמדה הראשונה שעל הגג, זו שירתה עלי קודם לכן. זלי ואני השבנו אש ופגענו במצרי. התקדמנו בריצה אל עמדה אחרת על הגג. תוך כדי כך נפצע זלי באצבעותיו.
קיבלתי מדוב אישור להמשיך ולהתקדם. זרקתי רימון לעמדה בגג והוא לא התפוצץ. ומכיוון שלא נורתה אש משם, הסתערתי על העמדה, ללא רימון, תוך כדי ירי. כאן הצטרפו אלינו מספר חבר'ה, שסיימו את טיהור בית המכ"ם ובאו כדי לסייע לנו.
פתאום נפתחה עלינו אש מכיוון החדר. התקדמנו לעמדה אחרת ובינתיים כבר הצטרפו לקרב לוחמי הסיירת. נכנסתי לעמדה שאליה הגענו. מצב התחמושת שלי לא היה מעודד, כי נשארו לי רק 3 מחסניות ואף לא רימון אחד. פתאום נזרק עלינו רימון מעמדה שבקצה הגג ונפצעתי ברגל. השבתי באש, אך רימון שני שנזרק פצע אותי ביד ובצוואר. מאחורי נהרג סרן אהוד רם. הרגשתי שאני נחנק. בינתיים, החלו החבר'ה של הסיירת להשתלט על המקום, ואני נסוגתי לנקודת הפינוי".