אלבום תמונות
שלום עופר!
למען האמת אחרי שהדני נהרג כתבתי משהו, אבל משהו אישי.
כשביקשת ממני לכתוב למען יקראו גם האחרים, היו המילים למעשה כבר בקולמוס.
בהלוויה שלו הרגשתי שלא היתה התמזגות גדולה יותר, לא בעתה כמובן, משאר הדני והפרדס.
זה כאילו לקחת אדם, לגדל אותו ובבוא הזמן לקבור אותו במקום האהוב עליו.
מכל המילים ששמעתי בהספדים אני זוכר את הדברים של המפקד שלו בקורס קצינים. הוא אמר שהיה להדני כוח רצון כביר. זה נכון. זה נכון יותר משאפשר לתאר. ואם מנסים, על אף הקושי לתאר, הרי קח אותו חי ומלא מרץ, הצב אותו עלי טרקטור ושלח את הבן-אדם לחרוש, לטפל, להכין את האדמה. וכשהוא נקבר נדמה שהיתה מוכנה.
בין החברה זוכרים אותו ממש כזה טרקטורים ורק כאלה. ואחר כך באים לקבור אותו. קשה להאמין.
אני מעוניין לקבל מעט מושג מהתכנית שלך לחוברת לזכרו.
ד"ש לאמך
יורם