19.4.74
חיים יקירי,
היום מלאו ארבעה חודשים שגדעון שלנו איננו ואנו נאכלים מגעגועים.
כבר מזמן רציתי לכתוב לך, זכינו וילדנו גם בימי חייו האחרונים היה מוקף בבני אדם ויחסכם החם אלינו ראוי להוקרה.
רציתי לאחל לך אישית משהו "נורא טוב" רק ארשה לי להסביר את עצמי - אנו שייכים לשנתון מלחמת העצמאות - במלחמת השחרור אבדתי את רוב בני כתתי, במשך שנים שמרתי קשרים עם משפחות חברי, השנים חלפו, רבים מהמקורבים נתנו חלקם בבנים, נדמה היה לי, והייתי משוכנעת בכך, שאני שותפת בסבל, חשה לליבם וכואבת.
היום אני יודעת שהמציאות היא שונה ואחרת - נכונותנו גברותנו פשטו את הרגל "בנפול הבן" - היום אני מבינה שכל רגשותי היו כשרטת מול פצע פעור. ובבואי לאחל לך מכל ליבי את הטוב שבאחולים, לעולם, לעולם שלא תבין אותנו...
תודה לך ולאנשי הצוות כולם
פרחיה וישראל הדני
נ.ב.
אני מצרפת העתק מכתבנו לשלישות הראשית. אסירת תודה אהיה אם תתייחס גם אתה אליו.