הנרות הללו אנו מדליקים
על הניסים ועל הנפלאות ועל התשועות
שעשית לאבותינו בימים ההם
אבל לא על המלחמות שעשית לנו בזמן הזה.
היום שוב חג היום שוב אור.
היום שוב מלחמה.
המונוטוניות הנוראה של לוח-השנה.
כבר אי-אפשר לבכות. כבר אי-אפשר להיפגע
רק כל רשפי-הפגזים כמו במכוות-צורבות
של אש ואהבה.
והנרות הללו שאנו מדליקים -
על הניסים שלא קרו, ועל הנפלאות שלא הגיעו, והתשועות
שלא זכרו היכן הן בדיוק צריכות להיות.
רק רימוני-עשן (אדום-אפור-צהוב)
ולהב הבזוקה, וצריחת נ"ט, וזעקת הקלצ'.
ועמודי האש והעשן לפני, ובתוך, ומאחורי המחנה.
היום שוב להדליק
נרות של חנוכה,
לבד.
נרות-של-נשמה, אולי,
לאנשים שלך שבערו כלהבה גדולה ונוראה,
כמו היו לפידים. כמו היו שלהבות, כמו היו נרות -
ולא של חנוכה.