גיוס לפעולה בארץ
נעשה משגה במועצה, שכרכנו הרבה ענינים בויכוח אחד. בדין-וחשבון שמענו גם על כיבוש עבודה במושבות יהודה, שומרון והגליל על ידי פלוגות של הארגונים. פלוגותינו ביבנאל ובמסחה מילאו תפקיד חשוב, אבל התנועה לא טיפלה הרבה בפלוגות אלה, אלא כאגב-אורהא, אך יש צורך לפתוח מחלקה מיוחדת לפעולה זו; אם לא נעשה את הדבר הזה, יש לחשוש, שהמפעלים הללו יהי סופם כישלון, מה שעלול לקבוע את נפש הארגונים האלה. צריך שיהא ברור, שמן הנמנעות להמשיך בפעולה זו, אם התנועה לא תייחד אנשים לכך. המזכירות הפעילה של ועד המושבים עמוסה עבודה ואיננה יכולה, בהרכבה המצומצם, לשאת בעול כל הפעולות.
שליחי המושבים ב"החלוץ" לא טרחו לעשות נפשות למושב, ומטרתנו לא היתה להקים מחנה-מילואים; הייני היחידים, שההסתדרות בלבד היתה אור לנו, שלא כשליחי גופים אחרים, שעשו את "החלוץ" האחיד לפיקציה. ומה היה יחסם של גופים אחרים אלינו? היינו בעיניהם כאופן חמישי לעגלה, וסבורים היו, שאפשר לסתום בנו כל חור. עלינו לסכם את הפרק הזה. אל נשלה את עצמנו! במצבה של התנועה החלוצית עתה - ובכיוון שניתן לה במשך שנים רבות, - לא נוכל לשנות הרבה; עלינו לגיס את אנשינו לפעולות התנועה בארץ! וכשם שחיפשנו אנשים לגולה, עלינו למצוא אותם לפעולה בארץ.
שמענו כאן, שמזכירות התנועה נוהגת, בענין שיתוף, יחס של ניטרליות. אין זה כדין. ועד המושבים איננו יכול להופיע כמתווך בלבד; הוא חייב להופיע בסמכותו - ולהכריע! ואם אנו, ארגוני הצפון, למשל, עולים להתישבות בתנאים קשים כל כך ויש בינינו חברים, שאינם יודעים הרבה בחקלאות הכבדה - איך נוכל להקים משק בלי שיתוף? מחובתה של המזכירות להוציא את השיתוף מיחס של נסבל, וועד המושבים צריך להיות היוזם והפעיל בשעה ובמקום שיש הכרח בכך. אם נפקיר את הדברים להתפתחות חופשית, תתפלג התנועה למושבים שיתופיים ולא-שיתופיים. השיתוף צריך להיות חלק אורגני בתכנית פעולתנו.