תפריט נגישות

טוראי משה צווייגנבלום ז"ל

קאקון

לאחר כיבוש קאקון

אלבום תמונות

אחד מספיחי הקרב על קאקון היתה השמועה, כי במקום נמצאו חיילים עיראקים שנקשרו בידי מפקדיהם זה לזה בחבלים ובשלשלאות, על-מנת שלא ינוסו מן הקרב. האמת היתה שונה לחלוטין. מספר על כך מפקד חטיבת אלכסנדרוני האלוף דן אבן בספרו "שנות שירות": "בעקבות מבצע זה פורסם בעיתונים, שרוח הלחימה בצבא העיראקי כה ירודה, עד שמפקדיו כבלו את חייליהם זה לזה בחבלים, כדי למנוע בריחה בהתקרב חיילינו. סיפור זה עשה לו כנפיים, ורבים התעקשו להאמין בו, אך האמת היתה אחרת לגמרי: חיילינו, שאיישו את העמדות הכבושות, סבלו מאוד בשעות היום מהצחנה שעלתה מגוויות העיראקים הרבות, שהיו פזורות סביב. באחת מהפוגות הקרב קשרו חיילינו גוויות אחדות בחבל וגררו אותן לוואדי הסמוך, כדי לקברן שם ברגע פנאי. למחרת, ב-6 בחודש, נערך בכפר סיור עיתונאים, ומפקד פלוגה "המציא" את סיפור הכבילה כ"מעשה מתיחה". העיתונאים קפצו על המציאה, וכך נולדה האגדה".
בקרב על קאקון, ביוני 1948, נפלו 14 מחיילי אלכסנדרוני. אחד נפל בחודש אפריל ואחד בחודש יולי מצליפה ובסה"כ נפלו בקאקון 16 חיילי צה"ל.
אחרי כיבוש קאקון חדל האויב לתקוף באזור כפר-יונה, שכן אילו פעל בכיוון זה היה מסתכן בכיתור כוחותיו מצד קאקון. יש לציין, כי הקרב על קאקון היווה נקודת-מפנה במצב הכוחות באזור. המערך הישראלי שופר, העיראקים לא ערכו כל התקפה נוספת על כוחותינו בגזרת אלכסנדרוני עד להפוגה הראשונה, שהחלה ב-11 ליוני 1948. ביטחונם של העיראקים נתערער, וחיילינו החלו לחוש בעליונות מובהקת על האויב העיראקי. המצב הזה נוצל לתפיסת משלטים חדשים לאורך הגיזרה הצפונית והמרכזית של חטיבת אלכסנדרוני, והדבר הושג נוכח התנגדות חלושה.
אחד מספיחי הקרב על קאקון היתה השמועה, כי במקום נמצאו חיילים עיראקים שנקשרו בידי מפקדיהם זה לזה בחבלים ובשלשלאות, על-מנת שלא ינוסו מן הקרב. האמת היתה שונה לחלוטין. מספר על כך מפקד חטיבת אלכסנדרוני האלוף דן אבן בספרו "שנות שירות": "בעקבות מבצע זה פורסם בעיתונים, שרוח הלחימה בצבא העיראקי כה ירודה, עד שמפקדיו כבלו את חייליהם זה לזה בחבלים, כדי למנוע בריחה בהתקרב חיילינו. סיפור זה עשה לו כנפיים, ורבים התעקשו להאמין בו, אך האמת היתה אחרת לגמרי: חיילינו, שאיישו את העמדות הכבושות, סבלו מאוד בשעות היום מהצחנה שעלתה מגוויות העיראקים הרבות, שהיו פזורות סביב. באחת מהפוגות הקרב קשרו חיילינו גוויות אחדות בחבל וגררו אותן לוואדי הסמוך, כדי לקברן שם ברגע פנאי. למחרת, ב-6 בחודש, נערך בכפר סיור עיתונאים, ומפקד פלוגה "המציא" את סיפור הכבילה כ"מעשה מתיחה". העיתונאים קפצו על המציאה, וכך נולדה האגדה".
בקרב על קאקון, ביוני 1948, נפלו 14 מחיילי אלכסנדרוני. אחד נפל בחודש אפריל ואחד בחודש יולי מצליפה ובסה"כ נפלו בקאקון 16 חיילי צה"ל.
אחרי כיבוש קאקון חדל האויב לתקוף באזור כפר-יונה, שכן אילו פעל בכיוון זה היה מסתכן בכיתור כוחותיו מצד קאקון. יש לציין, כי הקרב על קאקון היווה נקודת-מפנה במצב הכוחות באזור. המערך הישראלי שופר, העיראקים לא ערכו כל התקפה נוספת על כוחותינו בגזרת אלכסנדרוני עד להפוגה הראשונה, שהחלה ב-11 ליוני 1948. ביטחונם של העיראקים נתערער, וחיילינו החלו לחוש בעליונות מובהקת על האויב העיראקי. המצב הזה נוצל לתפיסת משלטים חדשים לאורך הגיזרה הצפונית והמרכזית של חטיבת אלכסנדרוני, והדבר הושג נוכח התנגדות חלושה.
ב-1950 הוקמה סמוך לכפר הנטושי קאקון, מעברה בנויה צריפונים. המעברה נועדה ל-160 משפחות והתגוררו בה למעלה מארבע מאות עולים חדשים, אשר הגיעו ארצה לאחר קום המדינה. רוב העולים הגיעו מרומניה ומיעוטם מתימן. המעברה כונתה בשם יכון, כמאמר פסוק כ"ט בפרק כ"ב בתהילים: "בני עבדך ישכונו וזרעם לפניך יכון", וכן בגלל העובדה ששמה העברי מזכיר את השם קאקון. היא נעזבה אט
אט על-ידי יושביה. חלקם עבר להתיישבות ביישובים חקלאיים סמוכים וחלקם עברו לגור בערי הסביבה, כגון נתניה וחדרה. השם "יכון" נותר בשמו של בית-ספר אזורי למושבי מזרח עמק חפר. בית-ספר זה פעל עד לראשית שנות ה-80, במבני בית-הספר הערבי של כפר קאקון. כיום משמשים המבנים את המרכז הקהילתי של המושבים במזרח המועצה האזורית עמק חפר.
סמוך לשרידי קאקון עלה להתיישבות ראשון יישובי הספר של עמק חפר. היה זה מושב אמץ אשר עלה להתיישבות ב-15.8.1949. שם היישוב הינו ראשי-תיבות של ארגון-מתיישבים צבאי. ואכן, גרעין המתיישבים הראשון היה מורכב מיוצאי גדוד 32 בחטיבת אלכסנדרוני, אשר חלק מהם השתתף בכיבוש קאקון. היישוב הוקם מצפון מערב לגבעת קאקון.
מתוך הספר "בעקבות לוחמים"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה