קשה להאמין שלא אראה יותר את "שפס" החביב. האם לא אשמע יותר את קולו וצחוקו העליזים? דמותו נצבת נגד עיני. כולו ער ומלא חיים. נדמה לי, שהוא מחייך אלי וקורא בשמי. כן שבתאי, שאפת להיות תמיד בין הראשונים בהגשמת חיי הקבוצה ואפילו בחיי יום יום. זכית להיות הראשון על האדמה, שנקבעה להיות מקום התישבותם של הקבוצה. אבל רק שעות ספורות שאפת לקרבך את כל ההוד וההדר, שבסביבה זו. סיירת בשטחים, חקרת הכל כאילו ידעת, שלא תספיק יותר מזאת. נר חייך היו האמת והצדק נלחמת למען הישר למען הטוב והיופי. אך בחייך הקצרים לא הספקת הכל. מכלי הנשק במחתרת יצאת לחיי ההגשמה בעבודה בכלי נשק אחרים. בקלשון באת ובמעדר. אך הגורל העיוור קפח את חייך באותו כלי משחית, שהיית כה בקיא, וכה "אהבת" להתעסק בו: במוקש.
חרות בלבנו תשאר, אנו נמשיך ונסלול את הדרך אשר בה הלכת בחייך, נגשים את אשר לא הספקת אתה לעשות
חברה.