אלבום תמונות
ליום השנה
לי, כאם, קשה מאוד לכתוב אודות בני המנוח. שוב אני חושפת את הפצע שלא הגליד, ונדמה לי, שגם לא יגליד כל ימי חיי.
כשהלך לגיוס היה לי קשה מאוד להפרד ממנו. גם כשהיה אסור בלטרון סבלתי הרבה. לא שערתי שהסבל הזה כאין וכאפס לעומת זה שעלול להתרחש, ושלא אראה אותו לנצח.
הוא היה ילד מוכשר מאוד והצליח הכל המבצעים שלקח על עצמו.
כשהיה בא מאיזה מסע קשה, או פעולה מסוכנת, היה יושב איתי שעות ומספר על כל מה שעבר עליו.
פרט אחד. בזמן המסע השני למצדה בראש קבוצת נוער נקעה רגלו והוא הובל באוטו מסע לחיפה. השתדל שלי לא יוודע הדבר, אולם כשזה נודע לי, ואני הוכחתי אותו על שלא הודיע לי, התרעם מאוד על כך, שמסרו לי על המקרה.
יודעת אני שעכשיו נפלו ונופלים קרבנות יקרים. כמעט כל חברי פלוגתו נפלו על מזבח המולדת. אך כל אחד לחוד הוא אבידה שאינה חוזרת ואינה נשכחת אצל האם, האב, הקרוב.
כל חבר, כל ילד, שהתחנך אתו, או בא באיזה מגע, יודע לספר הרבה על שלמה'לי, הילד הראשון בגבעה, שידע להכניס כל כך הרבה חיים וערות סביבו. כל חייו היו קודש לצבור, לחברה, לכלל.
הריני מסתפקת במילים ספורות אלו כי קשה לי מאוד.
ליובה
מתוך חוברת שהוצאה לזכרו - גבעת השלשה, סיון תש''ח.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ''ח.