בראש המבצע עמדו: יגאל אלון - מפקד המבצע; אורי יפה - סגנו; מולה כהן - קצין המבצעים, שלום רנטוביץ (שוליה רונן) - קצין המינהלה; משה קלמן - מפקד הגדוד השלישי ודן לנר - מפקד הגדוד הראשון .
הגדוד הראשון הועבר לגליל ב- 3.5.48 כדי להשתתף במבצע, והגיע בשיירת-ענק. כ- 100 מכוניות נעו בלילה באורות מלאים, כדי שהערבים יבחינו בתנועת הכוח. כאשר קיבלו מפקדי הגדוד את הפקודה לעלות לגליל, יצאו לצמתים מנסורה (יקנעם) וג'למה, עצרו את כל האוטובוסים שעברו בהם, הורידו את הנוסעים - והחרימו כ- 70 כלי-רכב לצרכיהם. בעת נסיעתם, איבטח הגדוד השלישי את נסיעתם בצידי הדרך.
מטה המבצע התמקם במשטרת ראש-פינה, יום לאחר שנתפסה.
במבצע השתתפו: הגדודים השלישי והראשון של הפלמ"ח; גדוד 11 - גדוד חי"ש מאזור חיפה, וכן היישובים, שהיו ערוכים מבחינה ביטחונית ולרשותם עמד נשק. הופעלו 'מסתערבים' מעבר לגבול, ו'ערביסטים' בקרב ריכוזי הערבים בגליל. אלה ואלה סיפקו מודיעין חשוב. 'טייסת הגליל' סייעה בתקיפות, העבירה אספקה, ובעיקר חיזקה את מוראל אנשי היישובים.
פינוי הילדים מחלק מהיישובים הקל מאד על המגינים במקום.
מנגד, כלל הכוח הערבי את הכפרים באזור החולה, שהיו אמנם גדולים, אך אנשיהם היו עניים ובעלי כושר לחימה ירוד. היו גם 'ערביי ההר', בעיקר אלה שחיו בצפת ובסביבתה, שהיו מאורגנים, מצויידים ותוקפניים יותר, ונעזרו בצבא המתנדבים שחדר לגליל מהארצות השכנות.
במהלך המבצע שלח יגאל אלון את ה'ערביסטים' בגליל - אנשים שהיו להם קשרים עם ראשי הכפרים והשבטים וגם השפעה עליהם - כדי לשכנעם שלא להתנגד, ולברוח מהגליל.
- ב- 28.4.48 פינו הבריטים את ראש-פינה, וכוחות מהגדוד השלישי, שנמצאו בכוננות גבוהה, תפסו את המחנה הצבאי, את תחנת המשטרה ואת שדה התעופה. ראש-פינה הפכה לבסיס המרכזי לפעילות לכל הכיוונים.