ב- 5 במרס 1948 פונו מחצבות מגדל צדק. ההגנה על אזור המחצבות והבטחת הדרך אליהן חייבו הפעלת כוחות גדולים.
כל אזור מגדל צדק וראש העין נמצא בלב שטח ערבי רצוף.
המטה הכללי ייחס חשיבות רבה לכיבוש ראש העין (מקורות הירקון ומכון השאיבה), אבל לא ניתן היה להקצות כוח מתאים למטרה זו, כי יחידות החטיבה ניהלו קרבות במקומות רבים.
ב- 30 במאי נכבשה ראש העין ע"י יחידת אצ"ל, שצוידה בנשק ותחמושת ע"י החטיבה, אך למחרת נסוגו לאחר התקפת נגד, בה איבדו 12 לוחמים. לאחר קרב זה נכנס הצבא העיראקי לראש העין ולמגדל צדק והיווה איום על פתח-תקוה וסביבתה.
רק בחודש יולי 1948 ניתן היה להקצות כוח מתאים לכיבוש מגדל צדק וראש העין.
בליל 12/11 ליולי כבש גדוד 32 את מגדל צדק.
יחידות מגדוד חי"ם 145 תפשו את המשלטים שנתפסו. המבצע הסתיים בהצלחה רק לאחר, שיחידה מגדוד 32 הדפה התקפת נגד קשה, של העיראקים על המשלט הצפוני, בבוקר ה- 12 ביולי.
העיראקים פינו את ראש העין ללא קרב לאחר, שהניחו מוקשים ומטעני חומר נפץ. המוקשים והמטענים פונו ומכון המים לא נפגע.
לאחר ההתבססות במגדל צדק וראש העין, המשיך הצבא העיראקי להפגיז את האזור ונגרמו אבדות לחיילינו.
36 חיילים נפלו בכל הקרבות במגדל צדק וראש העין בתקופת מלחמת העצמאות.