הגדוד התקיים כמסגרת מנהלתית מסוף 1944. בבסיס הגדוד היו שתי פלוגות פלמ"ח ותיקות א' ו- ו', אליהן הצטרפה בסוף 1945 פלוגה ד'. רוב אנשי הגדוד היו חברי הכשרות מגויסות, בהם בנות רבות אשר שימשו בתפקידים מגוונים כולל לוחמות. לקראת מלחמת העצמאות ובמהלכה נוספו לגדוד הכשרה מגויסת דתית, מגויסים עירוניים, תלמידי "כדורי", וכן אנשי גח"ל מן הגיוס הכללי.
ערב מלחמת העצמאות חנה הגדוד בקיבוצים בעמק יזרעאל ובעמק זבולון. בינואר 1948 הוא תגבר את חניתה ויחיעם. לגדוד לא היה קו הגנה קבוע ובאופי פעילותו היה נייד, מוכן להיחלץ לעזרה.
הגדוד פעל בפשיטות גמול ובסיוע לחטיבות החי"ש של ההגנה בצפון הארץ.
בגזרתה של חטיבת כרמלי הוא השתתף בפעולה בבלאד א-שיח' ליד חיפה (31.12.47 - 01.01.48) ופשט על שפרעם (שפא עמר 18.01.48) - פשיטה שנכשלה.
בליל ה- 16 בינואר 48 תקפה יחידה מהגדוד בית בשכונת תל-עמל בחיפה (חוואסה).
בגזרתה של חטיבת גולני עסק הגדוד בפעולות גמול בעמק בית שאן ופוצץ את גשר שיח' חוסיין (14.02.48 - 15.02.48).
פלוגה ד' סייעה לקיבוץ טירת צבי (16.02.48 - 17.02.48) להדוף את התקפת "צבא ההצלה".
ב- 10.03.48 - 11.03.48 ביצע הגדוד התקפה כושלת על כפר כנה ליד נצרת.
הגדוד השתתף בהגנת בית קשת (16.03.48, 06.05.48).
ב- 17.03.48 תקף הגדוד שיירת נשק ערבית ליד קריית מוצקין.
בקרבות משמר העמק, שהתחוללו באפריל 1948 (04.04.48 - 14.04.48), פעל לראשונה כמסגרת גדודית טקטית וביצע את התקפות הנגד שהכריעו את המערכה.
ב-19.04.48 השתתף הגדוד בהתקפה על זרעין שבגלבוע - הפעולה נכשלה והכוח התוקף נאלץ לסגת.
עם ההכנות למבצע "יפתח" בגליל העליון המזרחי, בשלהי אפריל 1948, הועבר הגדוד צפונה ולחם מאז במסגרת חטיבת יפתח, אשר הוקמה עם המבצע. (הגדוד הועבר רק בתחילת מאי 48).
הגדוד פעל לטיהור הדרך מראש פינה לטבריה (במסגרת מבצע מטאטא 4.05.48 ) וסייע לגדוד ה- 3 בפעולה לכיבוש צפת (11.05.48) - משימת הגדוד הייתה לחסום את הדרך לצפת מדרום דרך ואדי למון, כדי שלא יגיעו תגבורות סוריות משם. הכוח תפס עמדות על המצוק מעל כפר עכברה והטריד אותו כדי שלא יסייעו לערביי צפת.
במסגרת מבצע "יפתח" (15.05.48) הגדוד השתתף בקרבות הבלימה נגד הצבא הלבנוני הפולש ובכיבוש רכס מלכיה בקרב מלכיה הראשון. (הגדוד נאלץ לסגת מהכפרים). הכפרים מלכיה וקדש נכבשו לבסוף ב- 28.05.48 - 29.05.48 במסגרת קרב מלכיה השני, ובמסגרת מבצע זה ביצע הגדוד פשיטה לעיטרון (29.05.48).
ערב ההפוגה הראשונה, בתחילת יוני 1948, בניסיון השלישי לכבוש את לטרון, השתתף הגדוד במבצע "יורם". בליל 05.06.48 - 06.06.48 כבש הגדוד את אל קובאב, ובליל 06.06.48 - 07.06.48 ביצע פשיטות על הכפרים עינבא, סלביט ובית נובה. ב- 10.06.48 כבש הגדוד מחדש את גזר ואל בריה.
בקרבות עשרת הימים השתתף במבצע "דני" ובמסגרת זו כבש את עינבה (09.07.48 - 10.07.48), חדיתא (10.07.48, 12.07.48), ג'ימזו (10.07.48), ברפיליה (15.07.48), ביר מאעין (16.07.48), שילתא וחר' כוריכר (18.07.48).
כמו כן ביצע הגדוד התקפה על משטרת לטרון (18.07.48).
במבצע "גי"ס 1" השתתף הגדוד בהתקפה על פלוג'ה (28.07.48).
ב- 1.09.48 קיבלה חטיבת יפתח אחריות על הפעילות הבטחונית במרכז הנגב. הגדוד נפרש במשמר הנגב, משטרת שובל ועימארה.
הגדוד השתתף במערכה על התלים - קונייטרה, נג'ילה ומליחה (08.09.48 - 10.09.48).
ולקח חלק בקרבות ח'רבת מחאז ( 02.10.48 - 10.10.48).
ב- 14.10.48 עבר הגדוד לואדי אל חסי, לקראת מבצע "יואב", ובו, בין היתר, התקיפו את משלטי חוליקאת (משלט 138) ב- 18.10.48.
הגדוד השתתף בהתקפה על משלט סעד ב- 20.10.48 - התקפה שנכשלה.
אנשי הגדוד קיבלו את משלטי "טריז" בית חנון מידי הגדוד ה-3 (21.10.48).
בתום הקרבות בנגב, עלה הגדוד למחנה מנסורה . הגדוד נמצא בהתארגנות - חידוש הגייסות והעלאת המורל בקרב האנשים. הגדוד שינה את צביונו. החלו לתכנן מבצע צבאי ("שן תחת שן") להרחבת גבולה המזרחי של המדינה, באזורי "המשולש" וואדי ערה, הגובלים עם ירדן. בסופו של דבר המבצע לא בוצע, בשל הסכם מדיני נוסף, שהושג בין ישראל לירדן.
מפקדי הגדוד: נחום שריג, אורי יפה, דן לנר, איתיאל עמיחי, אסף שמחוני.