בחור עליז ופשוט היה בחיים, אהב והאמין בחיים ובעתיד הטוב. האמין בחיים אף כי במידה רבה קפחו אותו. ובהיותו צעיר לשנים נאלץ להפסיק את לימודיו, לעזוב את ביתו ולהרויח למחייתו כדי לסייע לאביו הזקן בעול פרנסת המשפחה. בפשטות ובחיוך קבל עליו את העול ונדד ממקום למקום בארץ, כשהוא מגויס לחיל הנוטרים או שומר שדות בעמק יזרעאל.
הוא הרגיש יפה, שהחסיר הרבה בהשכלתו ובבואו אלינו, לעתים לא הרגיש נוח בין המשכילים בוגרי הגמנסיות, אשר לא תמיד ידעו להשיב בצורה יפה על שאלותיו הרבות, שהתעוררו בזמן קריאה.
הוא הרבה לקרוא ובהתענינות רבה, כדי לרכוש ידיעות וללמד והיה מתרשם מאוד מספרים טובים ומספר לחבריו אשר מצא חן בעיניו בספר כשהוא שואל לפירושן של מלים לועזיות או על חייו של המחבר.
בתקופת שמירת השדות ובזמן עבודתו בקו המים הכיר יפה את הסביבה ותושביה. מי כמוהו ידע כל שביל כל אהל בדואי. רבים מבין שכנינו הכירוהו והוא ידע כל פרט ממנהגיהם ומסורתם.
ברצון הלך למלא את תפקידו האחרון וממנו לא שב. ובהלויתו, אשר לפי רצון אביו נתקימה במושבת מולדתו, ראינו את האב הזקן ושמענו אותו באמרו על בנו כי כמעט לא הכירו היטב. כבר בהיותו בן שש-עשרה עזב את הבית. הרגע הקשה ביותר היה בעמוד האב לפני קבר האם אשר נפטרה לפני זמן לא רב. ובספרו לה על בן זקוניה שנפל... חיים נקבר על יד אמו.
על חיים שנקפדו חייו בלא עת ואין כספור שנתק בראשיתו. על אהבת חיים שלא באה על סיפוקה, על חיים שמילדותו עמל ונתן לאחרים ביד רחבה וקיבל גמולו ביד קמוצה -נאבל
יהי זכרו ברוך!
רינה
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה בבית הפלמ"ח.