אנשיה גוייסו במאי 1941 מקיבוצים ומושבות בגליל המזרחי והעמקים. משימתה הראשונה הייתה בפלישה הבריטית לסוריה ולבנון ביוני 1941. אנשי הפלוגה עשו את שנת השירות הראשונה – בתום ההתכנסות בחורשת גינוסר (קיץ 1941) – כשהם גרים בבתיהם, מקיימים אימון תקופתי במסגרת "ביתית", ונמצאים בכוננות מתמדת לגיוס תוך 24 שעות.
הפלוגה גויסה מחדש באביב 1942 והוצבה בגליל העליון המזרחי, אולם נוכח סכנת הפלישה הגרמנית הצפויה, הועברה ביולי 1942 לדרום הארץ, ובסיסיה היו הקיבוצים נגבה, כפר מנחם ודורות. בשלהי קיץ 1942, משחלפה סכנת הפלישה הגרמנית, הועברה הפלוגה למשטר עבודה ואימונים במחנות בקיבוצי עמק הירדן (כנרת, אפיקים, אשדות יעקב). מסוף 1943 צורפו לפלוגה הכשרות מגויסות וצנחנים (בודדים). במהלך התגבשותה גברה על המשברים שפקדוה בראשית הדרך והיא התגבשה כפלוגה בעלת גאוות ראשונות, אשר המשיכה לדבוק בה גם לאחר שחרור ותיקיה (1944).