אלבום תמונות
בועז הגיע לפלוגה ג' בחטיבת גולני לאחר שסיים קורס חובשים. הוא הגיע עם הרבה מוטיבציה ורצינות. בתחילה ערך על עצמו ניסויים ללא כל חשש. הוא היה מאוד אחראי ומיומן בתפקידו. הוא אהב צמחים וציפורים וכשהייתה יוצאת הפלוגה לאימונים וסיורים היה לוקח איתו באפוד משקפת ומגדיר צמחים.
כבר מהיום הראשון של המלחמה היה לו מאוד חשוב לנסות להציל את כולם הוא עשה זאת במסירות גדולה ללא כל חשש לגורלו. (חבריו סיפרו כיצד נשא על כתפיו שעה ארוכה חייל פצוע, תחת אש ארטילריה.)
לבועז היה חשוב להביע את דעתו בשיחות וויכוחים, אך יחד עם זאת היה שקט וצנוע. הוא לא נטה להשתתף בשמחות של ערב יום שישי.
מבחינה חברתית, הסתדר בועז עם כולם. הוא לא חשש להביע את דעתו בקרב החיילים הותיקים בפלוגה ודאג להגן על הצעירים אשר נתפסו בעיניו כחלשים יותר.
בועז היה טוב לב ואכפתי, הוא תמיד חיפש את הנקודות החיוביות באנשים.
חיוכו היה הסמל שלו. גם מי שלא הכיר את בועז היה יכול להבין לפי החיוך שהוא אינו אדם מזיק.
בועז תהה רבות לגבי המחיר שגובה המלחמה ותמיד חיפש את השקט והשלום. אם נמקם אותו על המפה הפוליטית של היום, ודאי היה המתנגד הגדול לשהות בלבנון.
על המלחמה מספר דני: היינו בהר דוב ובשבת בלילה ירדנו לחורשת טל. משם נכנסנו ללבנון דרך הגזרה המרכזית. ביומיים הראשונים נלחמנו במוקשים ופילסנו דרך לשריון שהיה מאחורינו. בשלב הזה הצטרפנו לחטיבה שבראשה עמד שאול מופז (הרמטכ"ל של היום). שהינו יומיים בנבטיה והשתתפנו בקרב על ריחן. ביום שישי עזבנו את החטיבה אליה הצטרפנו וחזרנו לגדוד שלנו, גדוד גולני.
בט"ו באב תשמ"ב (4.8.82) התקדמנו לתוך העיר בירות ושם נקלעה היחידה תחת אש ארטילריה כבדה של האויב. אחד החיילים נפצע ובועז רץ לחלצו משדה האש, אולם פגז האויב פגע בו והרגו. בן 21 היה בנופלו.