סמ"ר בועז שמואל ז"ל

אלבום תמונות

דודי שטיין, חברו ושותפו של בועז לחדר מבית הספר החקלאי בפרדס חנה מספר:

בועז למד בפנימייה מכיתה ט'. הוא נחשב פרופסור, הוא אהב ללמוד והיה נוהג להעביר לילות שלמים עם משוואות.
בועז היה מאוד מפוזר. המיטה שלו תמיד הייתה מכוסה בספרים ועיתונים. הוא לא נהג ללכת לבית הספר עם ילקוט. כל שני שעורים הוא היה רץ לחדר ומביא ספרים ומחברות. לא היה אכפת לו איזה מחברות, הוא ערבב בין כל המקצועות, אבל כנראה שהיה לו סדר משלו משום שהיה תלמיד מצליח מאוד.
בועז לא התבלט בהתנהגותו או מעשיו אלא בשקט ובחוכמה שלו. הוא הנה נוהג לחשוב הרבה.
בועז היה מאוד מופנם, הוא לא נהג להראות רגשות מלבד צחוק שהיה גם הוא מאוד מאופק. כשהיה שותק אפשר היה להבין שהוא כועס. היה לו אופי חזק ויכולת להתמודד.
בועז היה מאוד עיקש, ולא וויתר בהשגת מטרותיו. כשיצא למחנה גדנ"ע עם חבריו התאמץ מאוד כדי להצליח אפילו יותר מהספורטאים.
בועז מאוד אהב את הטבע. בשבתות היה יוצא עם חבריו לדוג במאגרי מנשה.
מכיתה י"א בועז כונה "בועז זיתים" משום שהיה מחסל בארוחות הערב קעריות שלמות של זיתים.
כשהיה בועז בכיתה י"ב הגיעה אחותו נילי לפנימייה. בועז מאוד הגן עליה מפני החבר'ה הבוגרים.
בועז לא הלך עם כל חבריו לגיבוש של הקומנדו, הוא רצה להיות חייל רגיל. לפני הגיוס היה קם מוקדם בבוקר עם כל חבריו לריצה של 5 ק"מ. ספורט לא כל כך התאים לבועז, אך בעזרת העקשנות שהייתה לו היה תמיד מסיים את הריצה.
לפני הגיוס הצטרף בועז ל"גרעין" של הנחל בשדה בוקר, אך עזב משום שלא הסתדר עם האנשים, והתגייס לחטיבת "גולני".
בזמן שירותו הצבאי שהה בועז במוצב "הר דוב" שם נפגש עם דודי, זו הייתה הפעם האחרונה שהם נפגשו.
במהלך המלחמה שמע דודי ברדיו על מותו של בועז.