אל-עריש יושבת ליד ואדי אל-עריש הנשפך אל הים התיכון, על הדרך העתיקה היורדת מצרימה, היא "דרך הים" הבינלאומית. במבצע "קדש", נכבשה אל-עריש ב-2 בנובמבר 1956, במוצבי אל-ג'ראדי המרוחקים כ-15 ק"מ מן העיר והמגוננים עליה, נתקלו כוחות-צה"ל בהתנגדות עזה של המצרים. אולם כאשר הגיחו כוחות השריון הישראליים מעורפם של המצרים, נבהלו ופתחו במנוסה כללית. משירד הערב החליט הפיקוד להמתין עד הבוקר מחשש לשדות-מוקשים וללחימה בשטח בנוי. אולם, נסתבר אחר כך כי הפיקוד המצרי העליון, שחשש לתבוסה מוחצת ביותר, הקדים והוציא פקודת נסיגה כללית מכל חצי האי סיני. חלק מהצבא יצא לפני שנתקבלה פקודת-נסיגה וכאשר הגיעו שתי רכבות מקנטרה לפנות את הכוח העיקרי, החלה אנדרלמוסייה כללית. המפקדים המצריים החליט להיות ראשונים להצלה וכל איש דאג לנפשו. דרך מנוסתם המבוהלת של המצרים היתה זרועה נשק, אספקה, חבילות, בגדים ונעליים, המוני נעליים, שנעשו סמל-הבריחה. אור ליום ה-2 בנובמבר 1956 נכנסו כוחות חטיבת 27 לאל-עריש, אך לא נתעכבו בה אלא המשיכו ברדיפה אחר הנמלטים ועם לילה כבר הגיעו אל רומאני, תחנת רכבת קטונה במרחק של 120 ק"מ מאל-עריש. החיילים הרודפים לא נתקלו בשום התנגדות מצד המצרים ההמומים. הלוחמים הישראליים מיהרו מערבה ולמחרת היום ב-3 בנובמבר הגיעו למרחק של 15 ק"מ בלבד מתעלת סואץ. צפון-סיני טוהר מכוחות האוייב.