אין ספק כי קצב תנועת התותחנים היווה בעייה. מג"ד תותחנים נזכר כי הגדוד שלו היה כולו מפורק ומועמס על משאיות ענק. גדוד מרגמות כבדות נגרר - נע אט אט בדרך לקציימה בעקבות חטיבה 4. המהירות העצומה שבה נע השריון הרשימה את התותחנים וילדה תחושה שהם אף פעם לא יגיעו לזמן, ואם תתפרס הסוללה יהיה האויב מעבר לטווח הקנים. אחד המג"דים החזיק ראשו בין שתי ידיו ואמר: "הקצב הזה לא בשבילי".
כאשר פעלו התותחנים בצד יחידות חיל רגלים אפשר היה להפיק מהאש שלהם תועלת, אך בתנועה מהירה הם נזנחו מאחור. סגן חיים ירקוני, קצין ניהול אש ביחידת תותחנים אשר סייעה לחטיבה 8 במלחמה ומאוחר יותר לחטיבה 7, מספר: "הפריסה הראשונה שלנו היתה דרומה לבארותיים. היתה זו התקפת לילה ירינו המון תחמושת והמתחם נכבש מהר. פתאום נתן קצין התצפית הקדמית פקודת "עצור". לגבינו היה זה מצב קריטי, שכן הקנים היו חמים וטעונים, ולא יכולנו לפרוק את הפגזים מן הקנים. הכוח התקדם מהר כל כך עד שאם היינו עלולים לפגוע בכוחותינו שלנו. המתנו עד הבוקר. שלושה קנים היו טעונים. ניסינו לחלץ את הפגזים אבל מכשיר החליצה התפורר בתוך הקנה. הוחלט לשלוח את הקנים לתל השומר ושם היו צריכים לקדוח חור בתוך תחתית הפגז כדי לחלוץ את הקנים. כך נשארתי עם סוללה אחת בלבד.
"אותו לילה כבשו את הצבחה וניהלו התקפה על ציר ניצנה-אום כתף. המוצב נכבש בלילה השני. לאחר הכיבוש בא אלי אחד המפקדים הבכירים, שלום חרמון, ואמר כי אנו עתידים לסייע לשתי חטיבות: חטיבת הראל שתתקוף את אום-כתף מהחזית, וחטיבה 7 שתגיח מן העורף. פרסנו את התותחים והתחלנו לטווח כדי להיות מוכנים לקרב הלילי. עם שחר, כשהתכוונתי לנסוע קדימה ולמצוא לעצמי עמדת תצפית, גיליתי שיירת טנקים וכלי רכב. לא הבנתי של מי הם. מפקד האגד אמר לי שכוחותינו כבר עברו את קציימה, והם כבר עמוק בשטח המצרי, אבל כשעצר הכוח, ומג"ד הצנחנים שהיה במקום שאל אותי: 'מה את העושה פה?' הסתבר לי כי אנחנו, התותחנים, הקדמנו את החי"ר והשריון בפריצה הזאת".
בקרב המפורסם על סכר הרואפה, הקרב שבו זכה השריון בהצלחה עצומה, כשהוא מפגין תעוזה ואומץ לב, שכחו את האטילריה. משפנה קצין התצפית הקדמי, למפקד גדוד הטנקים שעלה על הרואפה, סא"ל אברהם ("ברן") אדן, ואמר לו: "אני כאן, מדוע אתה לא משתמש בי?" הסתבר כי בלהט הקרב שכח "ברן" כי היתה לצידו ארטילריה, שלא הופעלה בקרב.
מאוחר יותר, כשהגיע הגדוד של "ברן" לדרום אום-שיחאן, ביקש את הארטילריה לירות לעבר כביש אל-עריש. שתי סוללות 25 ליטראות ירו לעבר השריון, שעלה על ציר אל עריש, והארטילריה הצליחה להניס את הטנקים המצריים. זו היתה דוגמא ברורה לאנשי השריון כי שימוש נכון בארטילריה, אפילו בקרבות שריון בשריון, יכול להכריע את הקרב אם לא בגלל כוח המחץ של הפגזים, הרי לפחות בגלל הפגיעה המוראלית והפחד שהם זורעים בשורות הטנקים המצריים.
למחרת בבוקר על אותו ציר אל עריש, ניתן היה ללמוד פרק נוסף על כוחה של הארטילריה. השמש זרחה הישר לתוך עיניהם של הטנקיסטים המצרים. "ברן" ביקש ממפקד הסיוע החטיבתי, נשר, לירות על הטנקים המצריים. הארטילריה ירתה מסך אש שהפריע למצרים לאכן מטרות ולפגוע בשריון שלנו. כאשר לפי פקודות השריון פסקה האש הארטילרית החלו המצרים לירות. היה זה שיעור קצר במישורים הרחבים של אל עריש שהארטילריה, בסופו של דבר, היא כלי עזר עצום לשריון, אם יודעים כיצד לנצל אותו.