שיקולים מדיניים וצבאיים הכתיבו את ההחלטה שלא לתקוף את יפו התקפה ישירה בשלב שלפני סיום הפינוי הבריטי. הן הבטחון שמצבה הגיאוגרפי של העיר חייבה להיכנע עם צאת הבריטים, והן הרצון להימנע מלתקוף את העיר, חזיתית, בגישה ישירה - הולידו את ההחלטה לכבוש את כל הכפרים הערביים המקיפים את העיר והמשמשים גשר לאזורים הערביים של הארץ, וזאת במסגרת הפעולות בהתאם לתכנית ד' של ה"הגנה". כיתור יפו עשוי היה להביא ממילא לכניעת תושבי-העיר עצמה ולנפילתה כפרי-בשל. זו היתה משימת מבצע "חמץ". (השם נקבע לרגל חג הפסח שחל בסמוך למבצע).
הפיקוד על המבצע הוטל על מפקד חטיבת "אלכסנדרוני".
18 כוחות-משנה משלוש חטיבות - "אלכסנדרוני", "גבעתי" ו"קריתי" - צריכים היו ליטול חלק במבצע. על חטיבת "אלכסנדרוני" הוטל לשמש הזרוע הצפונית של המלקחיים המיועדים לכתר את יפו, ומשימתה בשלב הראשון של ההתקפה היתה לנתק את הכביש סלמה - יהודיה על-ידי כיבוש הכפרים סקיה וחיריה, והשלמת כיבוש מחנה תל-ליטוינסקי; ובשלב השני: לתקוף את סלמה מהעורף - ממזרח ולכובשה.
מחטיבת "אלכסנדרוני" הוקצו למבצע הגדודים 32 ו- 33, בצירוף פלוגת עתודה מקורס מ"כים, כיתת מק"ב, ושני תותחים בני 20 מ"מ.
התכנית: גדוד 33 יכבוש את הכפר סקיה (כיום אור-יהודה), יכבוש את החלק הדרומי של מחנה תל-ליטוינסקי יציב חסימה כלפי יהודיה (כיום יהוד) ויפוצץ את הגשר על המוצררה (כיום נחל אילון) למניעת אפשרות התערבות צבא בריטי שחנה בצריפין.
גדוד 32 יכבוש את הכפר חיריה, את הבתים לאורך הכביש ובפרדסים ויציב חסימה לכוון הכפר סלמה (כיום כפר שלם) שני הגדודים יכבשו את סלמה.
שעת האפס - 27 באפריל 1948 שעה 00.22. בגלל עכוב בפינוי שדה המוקשים בדרום מחנה תל-ליטוינסקי נדחתה שעת האפס.
משימות החטיבה הוכתרו בהצלחה. הכפרים סקיה וחיריה נכבשו. התקפות הנגד מכוון סלמה ויהודיה נהדפו וכתוצאה מכך נעזב הכפר הגדול סלמה.
בליל שביעי של פסח נכנסו הגדודים לכפר ולא מצאו בו נפש חיה.
5 חיילים נפלו במבצע זה.