רפי-
איך אומרים לך זאת? לך, שכל כך סלדת מכל גילוי של רגש... האמנם היית מרשה לנו כך לכאוב?
איך לומר לך את הכאב הזה, על כך שלא נראך עוד בחופשות השבת בבואנו מן הצבא; שלא נשב יותר בחברותא לספר מעלילות השירות ולשמוע אף משלך -
כה מעט ידענו עליך. אתה - שכה בוטח היית, מין בטחון שמבפנים היה זה ורצינות מפוכחת; מעין צורה מיוחדת של אמירת הדברים באופן ישיר וישר
ידענו כוחך באגירת ידע - בעל ראש פתוח ונכון לקלוט ולספוג עוד ועוד, מכל תחום המענין אותך. אתה היית נותן התשובה לכל שאלה מסובכת, לכל קושיה מדעית. "פרופסור" כינינו אותך.
ואיך תענו על השאלה הנוקבת - למה? ואיך? האפשר כי יכבה ניצוץ חיים צעירים בטרם אהוב, בטרם הגשם חלומות, בטרם חיים?!...
היינו עשרים-ושלושה,. וכולנו צעירים ואוהבי-צוותא. עתה רק עשרים ושניים נותרנו. צעיר ושוקק חיים - אחד מכולם - עזבנו והחלל פעור ובלתי נתפס -
היאומן?
(הוקרא ע"י יואש ליד הארון)