סג"מ מאיר מרק יערי משליבורסקי ז"ל

אלבום תמונות

באוגוסט 1970 הוכרזה הפסקת האש בקו התעלה והגיזרה רגעה. באותו זמן רגעה גם גזרת ירדן ומוקד הפעילות היה בצפון. גם בקו רמת הגולן הושגה רגיעה, לאחר מספר מהלומות שהונחתו על הסורים, ורק הגיזרה הלבנונית נותרה פעילה.
המהלכים המדיניים לא הניבו תוצאות ובישראל שררה תחושה של הישג - הצלחה בכפיית הפסקת האש מבלי לוותר על עמדותיה המדיניות. כחודש לאחר כינון הפסקת האש, בספטמבר 1970, מת נשיא מצרים גמאל עבד אל - נאצר. במקומו מונה אנואר סאדאת, שנתפס כמנהיג בעל שיעור קומה פחות מקודמו.
סאדאת איים שלא לחדש את תוקפו של הסכם הפסקת האש, אך לא מימש איום זה. הוא קבע כי שנת 1971 תהיה "שנת הכרעה" בין הסדר לבין מלחמה, אך מלחמת הודו-פקיסטן, שפרצה בסוף אותה שנה, גרמה לו לדחות את הכרעתו. ביולי 1972 סילק סאדאת ממצרים את היועצים הסובייטים.
כל אלה נראו כביטוי לחולשה צבאית ומדינית. בישראל התגבשה ההערכה כי מצרים לא תצא למלחמה לפני שתבטיח לעצמה יכולת אווירית, וכי סוריה לא תפתח במלחמה לבדה. המסקנה היתה כי לא צפויה מלחמה לפני שנת 1975.
למעשה החל סאדאת בתכנון ממשי של המלחמה בראשית 1973, ורתם למאמץ זה גם את סוריה. במשך השנה תואמו המהלכים בין שתי המדינות. במאי 1973 הגיעו ידיעות על כוונות המלחמה של מצרים, אך הערכת המודיעין היתה כי אין סבירות למלחמה. למרות זאת החליט הרמטכ"ל על צעדי כוננות (כוננות "כחול לבן"), אך אלה בוטלו כעבור זמן מאחר שהרגיעה נמשכה.
במרוצת אוגוסט הובחן בתגבור בצד הסורי - הן במערך טילי הקרקע-אוויר והן בכוחות הנמצאים בקו. ב-13 בספטמבר, כשחזרו מטוסינו מגיחת צילום בצפון-סוריה, התפתח קרב אווירי עם מטוסים סוריים באזור טרטוס. במהלך הקרב הופלו 12 מטוסים סוריים ומטוס ישראלי אחד.
בעקבות התקרית היתה הערכה כי צפויה תגובה סורית, וננקטו צעדי כוננות מסוימים. לאחר דיון במטכ"ל התקבלה דרישתו של אלוף פיקוד הצפון, יצחק חופי, וערב ראש השנה תוגברו כוחות השריון והארטילריה ברמת הגולן. בגיזרה המצרית היה ידוע על תרגיל מצרי גדול שלקראתו רוכזו כוחות בקו התעלה. באגף המודיעין העריכו שההיערכות המצרית מכוונת לקראת התרגיל.
וההיערכות הסורית - מחשש מפני ישראל. בהתאם להערכה זו היתה הסבירות למלחמה נמוכה. בליל 5-4 באוקטובר נודע על יציאת היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה - צעד שהדליק הבהוב אזהרה. הרמטכ"ל, דוד אלעזר, החליט על תגבור שתי הגזרות בשריון ובארטילריה, ובצבא הוכרזה כוננות. רק בבוקר יום הכיפורים, ה-6 באוקטובר, הגיעה ידיעה כי צפויה להיפתח מלחמה באותו ערב, בשתי החזיתות.
במשך היום היתה פעילות קדחתנית בכל הרמות והוחל בגיוס מילואים כדי לקדם את פני ההתקפה. אולם האויב הקדים ופתח במלחמה סמוד לשעה 14:00.