טוראי אביטל גרינהוט ז"ל

אלבום תמונות

דיביזיית החי"ר 2 המצרית התבצרה בשני מתחמים חטיבתיים מבוצרים היטב: מתחם אל-קצימה ומתחם אום-קטף.
מתחם אום-קטף כלל 2 גדודי חי"ר באום-קטף, גדוד חי"ר אחד באום-שיחן, 2 גדודי טנקים ו-5 גדודי ארטילריה. מצפון למתחם העיקרי הוקם באל-בתור (נ"ג 181) מתחם גדודי. בצומת אבו-עגילה נערך כעתודה אגד שריון דיביזיוני. בסה"כ היו במתחם 83 טנקים ו-78 תותחים.
אוגדה 38 שבפיקוד האלוף שרון כללה חטיבה משוריינת בפיקוד אל"מ מ' ציפורי ולה 2 גדודי טנקים 'שרמן' ו-2 גדודי חרמ"ש, גדוד טנקים עצמאי סדיר מוגבל בפיקוד סא"ל נתן ניר, חטיבת חי"ר בפיקוד אל"מ יקותיאל אדם, חטיבת חי"ר מוצנח בפיקוד אל"מ דני מט, 'כוח א"ב' בפיקוד אל"מ אורי בידץ', כוח סיור אוגדתי בפיקוד סא"ל אריה טפר, אגד ארטילרי בפיקוד סא"ל יעקב עקנין וגדוד הנדסה בפיקוד סא"ל לבנון. לאוגדה היו 148 טנקים, מרביתם 'שרמנים' ו-A.M.X.-13.
התוכנית היתה כיבוש מתחם אום-קטף-אבו-עגילה בהתקפה אוגדתית משולבת ומתואמת שתימשך 24 שעות, כאשר במסגרתה מרתק 'כוח א"ב' את מתחם אל-קצימה, וכוח הסיור מאבטח את האגף הדרומי של האוגדה.
בשלב הראשון השתלטה החטיבה המשוריינת על מוצבי החוץ המצריים, ואחה"צ קידמה טנקים לעבר המיתחם העיקרי. במקביל ביצע גדוד הטנקים העצמאי מהלך מכריע, כאשר פעל בגישה עקיפה לאיגוף אום-קטף. הוא כבש את מתחם אל-בתור והתייצב לקראת החשיכה בעורפו של המתחם העיקרי, כאשר הוא מרתק את עתודת השריון של המצרים. בחצות ליל 6/5 ביוני החלה ההתקפה העיקרית, כאשר החי"ר חודר אל מערך החפירות ומטהרן, בעוד כוח הצנחנים פושט על חלק מריכוזי הארטילריה, וחטיבת השריון פורצת ממזרח, בציר הכביש הראשי. גדוד הטנקים העצמאי ריתק את עתודת השריון המצרית והשמיד כ-40 טנקים מצריים. כאשר הצטרף גדוד הטנקים העצמאי להתקפה ממערב ותקף את עורפו של מתחם אום-שיחן נמחצו המצרים. בבוקר ה-6 ביוני החלו כוחות קדמיים של האוגדה בהתקדמות לעבר בקעת אל-קצימה. בקרב נפלו 32 מחיילי האוגדה.

מתוך הספר "אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.