כינוי שנשתרש בצה"ל למקום שבו נמצא "מפעל האגמים המרים" בחצי-האי סיני ואשר בו התנהל אחד הקרבות הקשים של מלחמת יום הכיפור. המפעל נמצא דרומית לאיסמעיליה, בגדה המזרחית של התעלה. במלחמת יום הכיפור היה מרחב "החווה הסינית" למוקד קרבות. הצבא המצרי כבש את המרחב בימים הראשונים והתמקם בשטח שכונה במפת-הצופן הישראלית כ"אמיר", "מיסורי" ועוד. בגלל התעלות הרבות ושטחים בוציים וחוליים היתה קשה התנועה בכלי-רכב קרביים במרחב החווה, הפרוס עד תעלת סואץ. במרחב היו שני צירים עיקריים שעליהם התנהלה עיקר המלחמה, בדרך אל צליחת תעלת סואץ. השליטה בצירים היא שאיפשרה את הישגי הכוחות הצולחים. מרחב "החווה הסינית" חצץ בין תעלת סואץ לבין אוגדת אלוף אריאל שרון, שהתכוונה לצלוח את תעלת סואץ. שעת ה"ש" ליצאה לצליחה היתה 00:18, ב-15 באוקטובר. לפי התכנית, עמד לפרוץ גל ראשון של טנקים ולחולל הלם. אחריו צריך היה להגיע גל שני. בגל זה היו אנשי חרמ"ש וחי"ר, ועליהם הוטל לטהר את האזור כולו. עיקר הנטל הוטל על חטיבת שריון, בפיקודו אל אל"מ אמנון. מלכתחילה היו קרבות קשים בין הכוח הפורץ לבין הצבא המצרי. בינתיים, בתוך המהומה, חצו כוחות של צנחנים את המרחב, הגיעו לתעלה וצלחו אותה. באותן שעות וביומיים שלאחר-מכן התנהל באזור "החווה הסינית" קרב עקוב מדם, שבו השתתפו כמה חטיבות שריון ושני גדודי צנחנים. עיקר העיכוב היה בצומת "לקסיקון" ו-"טירטור". בשתי יממות הלחימה היה הכוח הישראלי במצבים קשים. לגדוד צנחנים בפיקודו של סא"ל יצחק מרדכי, שהוכנס לקרב בלי הכנה מספקת ובלי מודיעין קרבי היו עשרות אבידות. גדודי השריון נהדפו פעם אחר פעם, בשאתם את נפגעיהם. במשך אותו זמן היו כבר צנחנים בגדה המערבית של תעלת סואץ ומפקד האוגדה, שרון, תבע להעביר אליו עוד ועוד כוחות. פיקוד החזית סירב להיענות לתביעתו, בטענה כי ראש-הגשר אינו רחב די-הצורך וכי המצרים מחזיקים עדיין במרחב "החווה הסינית". מרחב "החווה הסינית" נפל בידי צה"ל ב-18 באוקטובר במחיר דמים כבד מאוד.