הפלוגה הימית של הפלמ"ח, שכונתה הפלי"ם, הוקמה באפריל 1945 כפלוגה י' של החטיבה, על בסיס 'המחלקה הימית' של הפלמ"ח. מפקדה הראשון היה אברהם זכאי והיא השתייכה לגדוד הרביעי, שהיה גדוד המטה של הפלמ"ח. הפלוגה שימשה גרעין לכוחו הצבאי-הימי של אירגון ה'הגנה'. במרוצת הזמן גדלה הפלוגה עד שכללה ערב מלחמת העצמאות כ- 400 ימאים, בהם כ- 80 בוגרי קורס קציני-ים שנערך בבית-הספר הימי שליד הטכניון וכ- 70 בוגרי קורס מפקדי סירות שהתקיים בקיבוץ שדות-ים.
מיפקדת הפלי"ם שכנה בקיבוץ שדות-ים. בסיסים ומתקנים נוספים של היחידה נמצאו בקיבוצים נווה-ים, מעברות, גבעת-השלושה, שפיים ויגור. אחרי זכאי פיקדו על הפלוגה יוסף ריבקינד (יריב), יוסף (יוסוף) ברין-גדרון ושמואל (סמק) ינאי.
התפקיד המרכזי של הפלי"ם היה העלאת מעפילים לארץ-ישראל. בשנים 1948-1945 נטלו אנשי הפלוגה חלק במשימות שונות הקשורות להעפלה ולמאבק הצבאי נגד הבריטים. הם זכו לאימון יבשתי וימי כאחד לצורך מילוי תפקידיהם.