הקורסים הימיים שנערכו בשנת 1943 הניחו את היסוד להקמת הכוח הימי של הפלמ"ח. הקורסים נחלקו לשני סוגים: הסוג הראשון נועד להכשרת סגל מפקדים ומדריכים שיקים את הכוח הימי, והסוג השני נועד להקנות ידע בתחומי הפעילות הימית לכל אנשי הפלמ"ח.
בראשית דרכו חסרו לפלמ"ח האמצעים הכספיים להקמתו של כוח ימי. פרט ל"יחידה הסורית" שזכתה לאימון ימי בסיסי לא נערכו באותה עת אימונים ימיים. בשלהי שנת 1942 גיבש מטה הפלמ"ח תוכנית להצלת יהודים עם תום מלחמת העולם השנייה. על-פי התוכנית זורז תהליך התארגנותו של כוח ימי, שימלא את התפקידים הצבאיים במפעל ההעפלה. מיפקדת ה'הגנה' ו'המוסד לעליה ב' קיבלו את התוכנית אולם התקשו להקצות את האמצעים הכספיים שנדרשו להפעלתה.
בעזרת הלוואה שהושגה באורח פרטי על-ידי אחד מחברי מטה הפלמ"ח, נפתח ב- 21 בינואר 1943 הקורס הימי הראשון בקיסריה. מפקד הקורס היה יעקב סלומון, והדריכו בו דב ליפשיץ (מגן - 'ברצ'יק'), שמואל טנקוס ומרדכי ('מוקה') לימון. הקורס נמשך שלושה חודשים ונטלו בו חלק 35 איש מראשוני הפלמ"ח, שסיימו את אימוניהם היבשתיים. אחריו התקיים מחזור שני, במספר משתתפים דומה.
בקיץ 1943 החליטו מיפקדת ה'הגנה' ו'המוסד לעליה ב'' להרחיב את פעילות המסגרת להכשרת ימאים לצורכי העפלה. 'המוסד' מימן את הקורסים ומטה הפלמ"ח הופקד עליהם מבחינה מבצעית. הלימודים המקצועיים כללו: שחיה, השטת סירות חתירה, מפרש ומנוע, טיפול בציוד ימי, ידיעת חוף הארץ, ניווט, הכרת הים וטבעו, שיטות הורדת מעפילים לחוף, חוקי ים בינלאומיים וידע בסיסי במקצועות הים השונים. כמו-כן נערכו פעולות הדרכה חינוכיות בנושאים הקשורים למפעל ההעפלה. עם תום הקורסים שאפו בוגריו לרכוש ניסיון מעשי ולעלות על ספינות, אולם מטה הפלמ"ח לא נענה לתביעתם, מחמת מחסור באמצעים כספיים, וגם מהסיבה שייעד את הבוגרים להוות גרעין ליחידה ימית במסגרת הפלמ"ח.
מטה הפלמ"ח הטיל על בוגרי הקורסים תפקידי הדרכה בקורסים מיוחדים שהיקנו ידע ימי ראשוני לכל פלמ"חאי. לאחר שפלוגות שלמות רכשו ידע בסיסי בתחום הנחיתה הימית, שוחררו הימאים המקצועיים לתפקידיהם. המגע עם הים והיכולת להתמודד עם מכשולים טבעיים שיפרו את כושרן של כל יחידות הפלמ"ח. מצד אחר, היו אימונים אלה מבחן ראשוני למועמדים להצטרף ליחידה הימית.
הקורסים הימיים שנערכו בשנת 1943 הניחו את הבסיס האנושי, האירגוני והמקצועי להקמת יחידה ימית עצמאית במסגרת הפלמ"ח.