תפריט נגישות

מורשת קרב

ועדת אגרנט מלחמת יום כיפור

אודות

ועדת-חקירה משפטית לעניין מלחמת יום כיפור (1973).
מלחמה זו גרמה זעזוע קשה בישראל, בגלל ההפתעה שהיתה בישראל מעצם פרוץ המלחמה ובשל הליקויים החמורים שנתגלו בצה"ל.
הציבור תבע הסבר ונקיטת אמצעים נגד האחראים למה שכונה בשם "מחדל".
ב-18 בנובמבר 1973 נענתה הממשלה לדעת-הקהל והטילה על ד"ר שמעון אגרנט, נשיא בית-המשפט העליון, לעמוד בראש ועדת-חקירה, שתחקור ותמסור לממשלה דו"ח על המידע בימים שקדמו למלחמה, על מהלכי האוייב וכוונותיו לפתוח במלחמה, וכן ההערכות וההחלטות של הגורמים הצבאיים והאזרחיים המוסמכים לכך, בקשר למידע האמור: היערכותו של צה"ל למלחמה בדרך כלל, כוננותו בימים שקדמו למלחמת יום הכיפור ופעילותו עד לבלימת האוייב.
ב-29 בחודש הרכיב ד"ר אגרנט את הועדה: ד"ר אגרנט-יו"ר; משה לנדאו, שופט בית-המשפט העליון-חבר; ד"ר יצחק נבנצאל, מבקר המדינה-חבר; רא"ל (מיל.) יגאל ידין, פרופ' באוניברסיטה העברית-חבר; רא"ל (מיל.) חיים לסקוב, נציב קבילות חיילים-חבר. הועדה פעלה בירושלים בתנאי בטחון וסודיות מן הקפדניים שקויימו אי פעם.
ב-156 ישיבות שמעה הועדה 90 עדים, שבהם ראש-המששלה, שרים, הרמטכ"ל, אלופי צה"ל, פקידים ואנשי-צבא בדרגות שונות. הועדה מנתה ששה קציני-מילואים כ"אוספי חומר". הללו גבו עדויות מפי 188 אנשי-צבא ואספו מאות רבות של מסמכים. הוועדה סיווגה את המלצותיה לשלוש: כאלה שהועדה היתה משוכנעת שהגשמתן דרושה לתיקון ליקויים; כאלה שהכילו הצאות - פתרון לעיונו של צה"ל; המלצה לחקירה מקצועית מדוקדקת בשאלות בעלות אופי צבאי מובהק. השפעתו של דו"ח הועדה בתחום המוסדי- אמ"ן קיפח את מעמדו הייחודי. חוזקו כלי-ההערכה ב"מוסד" ובמחלקת-החקר של משרד החוץ וחוזק אגף התכנון במטה הכללי; ראש-הממשלה מינה את אלוף רחבעם זאבי ליועצו לענייני מודיעין ואת אלוף אריאל שרון ליועץ כללי שיתרכז בענייני ביטחון. בתחום האישי-הורחקו מצה"ל רא"ל דוד אלעזר ואלוף אליהו זעירא, ואילו קצינים אחרים שנמתחה עליהם ביקורת נשארו בצה"ל, אך בתפקידים שונים. לאלוף גונן, בוטלה המלצת ההשעיה לאור השיגיו הרבים וכישוריו לפקד על עוצבה. צמרת צה"ל הבטיחה להתייחס במלוא כובד-הראש למימצאי הדו"ח.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה