תפריט נגישות

מורשת קרב

מלחמת יום כיפור כללי

אודות

מלחמת יום כיפור פרצה בהפתעה מוחלטת לישראל ביוזמת מצרים וסוריה, ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973, בשעה 2 אחרי-הצהרים, בקירוב. נמשכה עד 24 באוקטובר ברמת-הגולן, בחצי-האי סיני ובגדה המערבית של תעלת סואץ. במהלכה נהרגו 2569 חיילי צה"ל, נפצעו כ-7500 ו-301 נלקחו בשבי והוחזרו לישראל בתום משא-ומתן ונסיגת כוחות. במלחמה השתתפו כמעט כל מדינות-ערב ובהן אלג'יר, מרוקו, ירדן, עירק, לוב, כווית ויחידות מצפון קוריאה. בסוריה נמצאה בזמן המלחמה חטיבת שריון מקובה. כמות הכוחות שהשתתפה במלחמה, משני הצדדים, היתה הגדולה ביותר שהעמידו עד כה כל הצבאות בזירה.
צה"ל היכה את צבאות הערבים, אך בעקבות מעמדה המדיני המעורער של ישראל נאלצה לוותר על הישגיה במלחמה ואף לסגת משטחים שכבשה במלחמת ששת-הימים (1967).
במלחמת יום הכיפור התאחדו מדינות ערב, באחת הפעמים הנדירות, למערכה מדינית וכלכלית משותפת והפעילו לראשונה את נשק הנפט וההון. לתוצאות המלחמה נודעה השפעה מפליגה על משק הכספים העולמי.
בשלהי המלחמה אף התעורר חשש לעימות בין שתי מעצמות-העל. בעקבות המלחמה נדחקה ברית-המועצות, במידה מסוימת ממצרים וגברה השפעתה של ארצות-הברית. על אף הנצחון הצבאי יצאה ישראל ממלחמת יום הכיפור פצועה ופגועה. האבידות הכבדות, הלם ההפתעה, ההישגים המצריים והסוריים בימים הראשונים למלחמה, מוטטו באחת מיתוסים שישראלים כה רבים האמינו בהם. ישראל של אחר מלחמת יום הכיפור היתה שונה מזו שקדמה לצפירת האזעקה שהחרידה כל לב, בצהרי ה-6 באוקטובר 1973. בתחום הצבאי מוטטה המלחמה כמה וכמה מהיסודות האיתנים שעליהם נשען הצבא הישראלי, כמו למשל האמונה ביכולתו של המודיעין להתריע מראש על מלחמה צפויה ואמונה שחיל-האויר יכול לפתור כמעט כל בעיה צבאית בשטח.
בתום המלחמה, ולאחר בדיקה יסודית של אירועיה, חל שידוד-מערכות בצה"ל (ועדת אגרנט). היו חילופי-גברי משמעותיים בצמרת צה"ל.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה