אתרי הנצחה

אלבום תמונות

המהלומה הראשונה שהונחתה על "קבוצת שטרן" אילפה אותה בינה והאנשים החלו להסתתר במקומות מחבוא שונים ואף התעמקו כדבעי בתורת הקונספירציה, עד שכעבור פרק-זמן מסויים הייתה לח"י המחתרת העמוקה ביותר בישראל ובעמים. אבל לא רק עמוקה היתה, לא רק "רואה ואינה נראית", אלא גם עקשנית והחלטית ביותר במלחמתה רבת-סבל, ורוחצת בדם עצמה ובדם אויביה יותר מכל מחתרת אחרת בהיסטוריה.
ובתחילת הפעולות היה רוב רובו של הסבל לה ולא לאויביה...
למחתרת החדשה היו דרושים כספים ואמצעים רבים אחרים כדי לבנות בסיסים, בונקרים, מחסנים, וכן לרכישת נשק וחומרי נפץ. כמו-כן היו דרושים אמצעים רבים לפתח הסברה ותעמולה ע"י עיתונים, כרוזים ושידורים מהמחתרת, על מנת להסביר לעולם, ובראש וראשונה ליהודים בארץ-ישראל, על מלחמתה של המחתרת נגד הבריטים עד כדי גרושם ולהקים בא"י מדינה יהודית.
אי אפשר היה לערוך מגביות למטרה זאת. ראשית אסור היה להתגלות כי היו צפויים למאסר מידי ושנית, היהודים לא היו מודעים לדרך המהפכנית והמסוכנת של המחתרת החדשה ולא היו תורמים במילא, ולכן עלתה המחתרת על דרך כל המחתרות בעולם. התחילו להחרים כספים בבנקים ובמוסדות שהיו מבוטחים באנגליה.
פעולות כספיות אלה נכשלו ברובן ואף גרמו למאסרים וקרבנות מכאיבים.
והנה החלו המאסרים הראשונים. האסירים הראשונים היו רובם ככולם אנשי שרות-המודיעין של אצ"ל שעברו ל"קבוצת שטרן"; ומיד עלה בללבות החשד הנורא שלא סתם יד יהודית הסגירה אותם לאויב, אלא יותר מזה: ידם של אלה שהיו עוד לפני זמן קצר אחים-לרעיון-ולנשק.
אנו מגיעים בכך לפרשה המכאיבה ביותר בתולדות המחתרות בארץ. הוברר ששיתוף-הפעולה של אצ"ל עם השלטונות הבריטיים לא יוכל להצטמצם בקטע אחד בלבד. נמצאו אי-אלה אלמנטים באצ"ל ששיתוף-הפעולה שלהם הלך והתרחב - עד שהחלו למסור רשימות של אנשי "הגייס החמישי" המוכר להם היטב, אנשי "קבוצת שטרן" השנואה, המכונה בפיהם לשם"הפלג".
במאמר מוסגר: טרגדיה זו - שיתוף-הפעולה של אותם אלמנטים עם הבולשת הבריטית - איננה יכולה כלל להעיב על זהרו ותפארתו של האצ"ל בתקופה מאוחרת יותר, משנת תש"ד ואילך, כשאצ"ל עלה על דרך חדשה בפיקודו של מנחם בגין. ואת זאת אי-אפשר לומר בשום פנים ואופן ביחס להגנה, ששיתוף-הפעולה שלה עם הבולשת הבריטית ועם השלטון הבריטי בכללו היה אחד הקווים האופיניים ביותר למלחמתה ב"פורשים" במשך כל השנים (פרט ל-9 חדשים בשנת 1946 - עת קמה תנועת המרי שכללה בתוכה את ההגנה, האצ"ל והלח"י, שנלחמה נגד הבריטים).
ביום 20 בינואר 1942 התפוצץ מוקש בדירת-גג ברחוב יעל 8 בתל-אביב. קציני המשטרה שהוזעקו למקום ניסו לפתוח את דלת הדירה, ואז התפוצץ מוקש שני שהיה מחובר לדלת ושלשה קצינים נהרגו. אנשי יאיר, שביצעו פעולה זו, התכוונו לחסל כמה וכמה קצינים בריטיים. ואכן היה בין ההרוגים קצין-המשטרה הבריטי טורטון - התליין שהעלה לגרדום את שלמה בן יוסף. אולם שני הקצינים האחרים היו יהודים, ועובדה זו הסעירה שוב את הקהל וקוממה אותו עוד יותר נגד המחתרת.
ב-30.1.42, כעבור חודש לערך, גילתה המשטרה ברחוב שדרות חן 8 בתל-אביב, משדר-רדיו ומחסן נשק של ה"שטרניסטים". באותו יום פורסמה גם תמונתו של יאיר והוכרז פרס של 1000 לירות על ראשו. כעבור שבוע נתגלה ברחוב מגדל בתל-אביב דפוס חשאי של המחתרת. ואילו יומיים לפני כן הונחתה מהלומה מכאיבה יותר מכל הקודמות:
בט' בשבט תש"ב פרצו שוטרים ואנשי בולשת בריטיים לדירה ברחוב דיזנגוף 30 ופתחו ביריות על כמה מאנשי יאיר שהיו שם אותה שעה - ללא נשק בידיהם. שנים מהם, זליג ז'ק ואברהם אמפר, נפצעו פצעים אנושים, והאנגלים התעללו בהם עד צאת נשמתם. השלישי, משה סבוראי, נפצע אף הוא קשה ונפל ארצה. האנגלים חשבו שהרגוהו ולא הוסיפו לירות בו. הרביעי, יעקב לבשטיין, ניסה לרדת בצינור הביוב ולברוח בדרך זו מרודפיו, אך הבית היה מוקף אנשי-בולשת בריטיים, והם כיוונו את האש גם אליו, פצעוהו והצליחו לתפסו.
וכך מגיעים אנו לתאריך הגורלי, כ"ה בשבט תש"ב. ביום זה גילתה המשטרה הבריטית את מקום מחבואו של יאיר ורצחה אותו נפש באכזריות יתרה.
הנה כיצד תואר רצח זה ב"הארץ" מיום כ"ו בשבט תש"ב:
"בשעה 11.30 בבוקר הגיעה לרח' מזרחי ב' (היום רח' שטרן) מספר 8, שבשכונת פלורנטין השייכת ליפו, פלוגת שוטרים. הבית הוקף מכל עבריו, ושוטרים אחדים עם אקדחים שלופים בידיהם עלו למדרגות הצרות - עד לגג הבית בן שלוש הקומות - ונגשו לחדר שעל הגג.
"בחדר הזה התגורר איש צעיר, כבן 35, שכינה את עצמו בשם משה בלוך (הוא שטרן). הם פרצו את הדלת בכוח. כעבור זמן מה הוצאה מן החדר אשה צעירה והוכנסה על ידי השוטרים לתוך אוטו שעמד למטה לפני הבית. אחר-כך נשמעו יריות מספר, שנורו אחרי שטרן בנסותו לפרוץ את שרשרת המשטרה".
יאיר לא יכול היה לפרוץ את שרשרת המשטרה, מפני שנכבל על ידי האנגלים לכסא בהשארו אתם לבדו בחדר. הקצין מורטון נגש וירה בו מאחור. טובה סבוראי, האשה הצעירה שהוצאה מהחדר, הזדעזעה לשמע היריות וזעקה לעבר הקהל: "יהודים, רוצחים את שטרן!..." כעבור זמן-מה עטפו הבריטים את גופתו של יאיר בשמיכה וסחבוה למטה, לאמבולנס שהוזמן למקום. יאיר היה במצב של גסיסה. הוא מת באמבולנס בדרך ליפו.
לפנות ערב קיבלה חברה קדישא בתל-אביב הודעה מהשלטונות שעליה לשלוח את מכונית-המתים לבית החולים ביפו כדי להעביר את גופתו של אברהם שטרן לקבורה בבית העלמין בנחלת יצחק.